מקורות
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו', רבי חייא פתח (שמואל א טו) ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו וגו', תא חזי מה כתיב בעמלק (שם) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו', וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מ"ט לא אקשי קמיה כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו, אלא ודאי קרבא דעמלק הוה בכל סטרין לעילא ותתא דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא ואתתקף לתתא, מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק חויא בישא הוה לגבייהו דישראל דכמין לון , על פרשת ארחין דכתיב (שמואל א טו) אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, כמין הוה לעילא לסאבא מקדשא, וכמין הוה לתתא לסאבא לישראל, מנלן דכתיב (דברים כה) אשר קרך בדרך, כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם (שם כג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה
ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל ועתה שמע לקול דברי ה': (ב) כה אמר ה' צבקות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים: (ג) עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו…
שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך
מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת
אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך
ואתה על במותימו תדרוך – כענין שנאמר (שם י, כד) שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה
דרך קשתו כאויב ויט ימינו כצר ויהרוג כל מחמדי עין
דרך קשתו. לפי שכך דרך קשת שהם חזקים לשום רגלו עליהם כשהוא כופפם לכך נכתב בלשון דריכה
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם
ואקברה שם – ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ,ו וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרהז לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם
ובמדרש (ב"ר פב, י) מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת (בראשית לה, יט), אלא צפה שהגליות עתידות לעבור שם, וקברה שם כדי שתהא מבקשת רחמים על בניה. הדא הוא דכתיב (ר' ירמיה לא, יד – טז) "קול ברמה נשמע נהי וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם", עד כאן. ופירוש ענין זה כמו שבארו עוד במדרש (ב"ר עא, ב) "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד), ישראל נקראים על שם רחל, ולא על שם רחל, אלא על שם בנה "הבן יקיר לי אפרים" (שם שם יט). וזה המדרש יש לו טעם מופלג, כי האשה תקרא 'בית', כמו שאמר רבי יוסי (שבת קיח ב) מעולם לא קראתי לאשתי 'אשתי', רק לאשתי 'ביתי'. ומפני כי רחל היא היתה עקרת הבית של יעקב, כמו שאמרו חז"ל (ב"ר עא, ב) שרחל היתה עקרת הבית. וכל מי שנקרא 'בית' כולל ומאחד הכל, כמו שהבית כולל הכל ומאחד כל אשר בתוכו. ולפיכך נקראו ישראל על שם רחל, מפני שהיא היתה עקרת הבית של יעקב. וכן נקרא ישראל על שם בנה, כמו שהיא היתה עיקר, גם כן בנה עיקר, ודבר זה ידוע מאד. ולפיכך אמר שנקברה רחל בדרך, שאם היתה נקברת רחל במערה, לא היה אצל ישראל, שהם בגלות שלהם, כח המקבץ והמאחד את ישראל בגלות שלהם. אבל נשאר בישראל כח המאחד את ישראל, רק שאינו בפעל רק בכח בלבד. ולכך רחל, שהיא כח המאחד את ישראל, שהרי כל ישראל נקראו על שמה, נקברה בדרך. ולכך מבקשת רחמים עד שיהיו ישראל מקובצים בארצם לגמרי. ואם לא נקברה רחל – שהיא עקרת הבית המקבץ את ישראל – בדרך, כבר נחלקו ישראל חס ושלום, ולא היה אצלם עוד כח מקבץ ומאסף את ישראל. והיינו שהשיב לה הקדוש ברוך הוא "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה", כי בזכות רחל – שהיא כח המקבץ ישראל – ישובו ישראל מגלותם. וזהו "ושבו בנים לגבולם", כי יש כח מאחד את ישראל בתוך גלותם, ובשביל אותו כח המאחד ישובו ישראל מגלותם
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב: (טז) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם
ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים
בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול [של רומי]
ויאמר דויד לשלמה בנו בני אני היה עם לבבי לבנות בית לשם ה' אלקי: (ח) ויהי עלי דבר ה' לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני:
(ט) הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו: (י) הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב…
מנוחה – זו שילה, נחלה – זו ירושלים
הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא. אדליק ביה נורא, גבה היכלא. דרכו ביה מן שמיא, שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. קא זיחא דעתיה. נפקא בת קלא ואמרה ליה: עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת
רבי אחא בשם ר' חונא עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא והקב"ה גוררו ומוציאו משם מה טעמא [עבדיה א ד] אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יי'. ואין כוכבים אלא צדיקים כמה דאת אמר [דניאל יב ג] ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד
וחמא ית דבית עמלק ונטל מתל נבותיה ואמר שירוי אומיא דאגיחו קרבא בדבית ישראל הינון דבית עמלק וסופיהון ביומי מלכא משיחא למסדרא סדרי קרבא עם כל בני מדינחא עם דבית ישראל ברם סופיהון דאליין ודאיליין עד עלמא יהון לאובדנא:
הוא קדם את כלם להלחם בישראל
טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך
מהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם