מקורות
(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: (טז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה ליהוה:
(ד) ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה:
מזמור שיר ליום השבת וכו' מה גדלו מעשיך ה' מאד עמשקו מחשבותיך:
ארמי אובד אבי וירד מצרימה. ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב.
(ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו:
(ז) לא מרבכם מכל העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים:
(ט) ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים:
עושה גדולות עד אין חקר ניסים ונפלאות עד אין מספר השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו המדריכנו על במות אויבנו:
וגו' ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל שנה שנה ושמטה שמטה כמו שבארנו במה שקדם כן חייב כל אחד ואחד ממנו למנות ימות העומר יום יום ושבוע שבוע שהוא אמר תספרו חמשים יום ואמר שבעה שבועות תספר לך וכמו שמנין השנים והשמטים מצוה אחת כמו שבארנו כן ספירת העומר מצוה אחת וכן מנה אותה כל מי שקדמנו מצוה אחת והאמת והאמת מה שעשו בזה ואל יטעך אמרם מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ותחשוב שהם שתי מצות כי כל חלק וחלק מחלקי אי זה מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות החלק ההוא ממנה ואמנם היו שתי מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה וזה מה שלא יעלם למי שיטעם הדבור כי אתה כשתאמר חובה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה ההיא מצוה בפני עצמה והראיה הברורה על זה היותנו מונים השבועות גם כן בכל לילה באמרנו שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים ואילו היו השבועות מצוה בפני עצמה לא היינו מסדרין מנינם כי אם בלילי השבועות לבד והיינו אומרים שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת ימי העומר ועל ספירת שבועי העומר ואין הדבר כן אבל המצוה היא ספירת העומר ימיו ושבועותיו כמו שתקנו ומצוה זו אין הנשים חייבות בה:
ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חשך וכו' מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך: