ולמה נתעקרו האמהות ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן שנאמר, יונתי בחגוי הסלע. יונתי בחגוי למה עקרתי אתכם, בשביל הראיני את מראיך השמיעיני את קולך.

ואד יעלה – לענין בריאתו של אדם, העלה את התהום והשקה העננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה ואחר כך וייצר

כי לא המטיר – ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.

מבעה זה אדם

רש"י שיר השירים פרק א
(ב) ישקני מנשיקות פיהו – זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה: כי טובים – לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה, ולשון עברי הוא להיות כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין כענין שנאמר (אסתר ז) אל בית משתה היין (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין (שם /ישעיהו כ"ד/) והיה כנור ונבל וחליל ותוף ויין משתיהם זהו ביאור משמעו, ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי אמר האי מערתא לאו איהו כפילתא דהא כתיב מערת המכפלה וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה מכפלה קא קרי ליה לשדה א"ל הכי קארי ליה מערת המכפלה כד"א ויתן לי את מערת המכפלה אבל ודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה ולאו שדה אקרי מכפלה אלא האי שדה ומערתא על שום מכפלה אקרון שדה המכפלה ודאי ולא מערתא דהא מערתא בשדה איהי וההוא שדה קאים במלה אחרא, תא חזי ירושלם כל ארעא דישראל אתכפל תחותה ואיהי קיימא לעילא ותתא כגוונא דא ירושלם לעילא ירושלם לתתא אחידא לעילא ואחידא לתתא ירושלם לעילא אחידת בתרין סטרין לעילא ותתא (ירושלים לתתא אחידת בתרין סטרין לעילא ותתא) ובגין כך כפלתא היא ועל דא האי שדה מההיא כפלתא איהו דביה שריא, כגוונא דא כתיב כריח שדה אשר ברכו יי' לעילא ותתא ובגין כך שדה המכפלה ודאי ולא שדה כפול, תו רזא דמלה שדה המכפלה ודאי מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא דאיהי מכפלה, וכלא קיימ' כחד ובגיניה קאמר בארח סתים ה' מכפלה דלא הוי בשמא קדישא את אחרא מכפלה בר איהי, ואף על גב דמערתא כפלתא הוה ודאי דאיהי מערתא גו מערתא אבל על שום אחר' אקרי מערת שדה המכפלה כמה דאתמר, ואברהם ידע וכד אמר לבני חת כסי מלה ואמר ויתן לי את מערת המכפלה על שום דאיהי מערת' כפלתא ואורייתא לא קרי לה אלא מערת שדה המכפלה כדקא יאות וקודשא בריך הוא עבד כלא לאשתכחא האי עלמא כגוונא דלעילא ולאתדבקא דא בדא למהוי יקריה לעילא ותתא, זכאה חולקיהון דצדיקיא דקודשא בריך הוא אתרעי בהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

שדה עפרון אשר במכפלה, מלמד שנכפלו בעיני כל אחד ואחד שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל

וכן קבורת רחל בדרך כמש"ו ור"ל בזמן שאין הצדיקים בדור ואין מוצאה [- השכינה] מקום לנוח, אז היא שורה על הצדיקים ישני עפר וז"ש מתו במדבר בדרך ר"ל ששם שורה: ועוד בדרך וכו', ר"ל ששם עיקר שרייתה כידוע..

אמר רבי מאיר: בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת: קלני מראשי, קלני מזרועי

כל מקום שגלו ישראל גלתה עמהם שכינה..

דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ – כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים – כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך.

מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. תני ר' חייא, משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, ומשגר לאוהביו ממה שלפניו. מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא.