תניא רבי שמעון בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד

ותנינן בכל אתר דישראל גלו תמן שכינתא גלתה עמהון והכא בגלותא דמצרים מה כתיב ואלה שמות בני ישראל וגו', כיון דכתיב בני ישראל מהו את יעקב, הבאים אתו אצטריך למימר, אלא אלה שמות בני ישראל אינן רתיכין ומשריין עלאין דנחתו עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים:

ת"ח כתיב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, מאי ואני ערל שפתים והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, וקודשא בריך הוא הוה אותיב ליה מי שם פה לאדם וגו', והוא אמר ואנכי אהיה עם פיך, ס"ד דלא הוה כן והשתא אמר ואני ערל שפתים אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קודשא בריך הוא בקדמיתא, אלא רזא איהו, משה קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה הוה בגלותא והוה איהו אטים לפרשא מלין ובגין דא אמר ואיך ישמעני פרעה בעוד דמלה דילי איהי בגלותא דיליה דהא לית לי מלה, הא אנא קלא מלה גרע דאיהי בגלותא ועל דא שתף קודשא בריך הוא לאהרן בהדיה,

ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך: וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך:

ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:

בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר:גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה:

בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה

דבר אחר מברך רעהו בקול גדול כמה היה קולו של בלעם הולך, רבי יוחנן אמר ששים מילין, רבי יהושע בן לוי אמר שבעים אומות שמעו קולו של בלעם, רבי אלעזר הקפר אומר נתן האלהים כח בקולו והיה עולה מסוף העולם ועד סופו בשביל שהיה צופה וראה האומות שמשתחוים לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן [וצפה וראה שיש בן אדם בן אשה שמבקש לעשות עצמו אלוה. ולהטעות כל אומות העולם. לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם וכן היה אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש. שנאמר לא איש א-ל ויכזב ואם אומר שהוא אל הוא מכזב. והוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצין. ההוא אמר ולא יעשה ראה מה שכתוב וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל. אמר בלעם מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה].

לפיכך נתן כח בקולו-שיראו גדולתן של ישראל ויעזבו את עצביהם.

ותעמד בחצר בית המלך הפנימית אמר רבי לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר הושיעני מפי אריה

ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול מאי אמור אמר רב ואיתימא רבי יוחנן בייא בייא היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון ועדיין מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתב בה אמת אמר רב חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא מסרוהו ניהליהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודה זרה שנאמר ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוהו בדודא דאברא וחפיוהו לפומיה באברא דאברא משאב שאיב קלא שנאמר ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא

אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא

ואתם הדבדקים בד' א-לקיכם חיים כלכם היום:

ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו

אני ישנה ולבי ער, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אני ישנה מן המצות, ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות, ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער לקריאת שמע ותפלה, אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה, אני ישנה מן הגאולה, ולבו של הקדוש ברוך הוא ער לגאלני, א"ר חייא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל מן הדין קרא דכתיב (תהלים ע"ג) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם.

כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים:

ר' ישמעאל תנא מי כמכה באלם [ט"ו, י"א] מי כמכה באלמים. אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה חסין קשה שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחרף וגדף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים וכו':

א"ר יהודה בר שלום בקש משה שתהא המשנה אף היא בכתב, וצפה הקדוש ברוך הוא שאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראין אותה יונית והן אומרין אנו הן של ישראל, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה אכתב לו רובי תורתי וא"כ כמו זר נחשבו (הושע ח) וכ"כ למה מפני שהמשנה היא מסטורין של הקדוש ברוך הוא ואין הקדוש ברוך הוא מוסר מסטורין שלו אלא לצדיקים שנאמר סוד ה' ליראיו (תהלים כה)

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם

רבי עקיבא אומר לא בא שלישי כו' ומה שנים כו' אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורג ורובע יצילו אישתיק כי אתא לקמיה דרבא אמר ליה יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר

ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב

והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים:

אתן במדבר ארז שטה, ארשב"נ כ"ד מיני ארזים הם – ומכלם לא נבחר אלא שבעה, שנאמר אתן במדבר ארז שטה וגו', ומכלם לא נבחר למשכן אלא שטה בלבד, ולמה קורין אותו "שטים"? כדי לסתום מה שעשו ישראל בשטים, "חטאו בשטים" וישב ישראל וגו', "ולקו בשטים" קח את כל ראשי העם וגו', "ומתרפאים בשטים" והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' והשקה את נחל השטים:

וישם דבר בפי בלעם רבי אלעזר אומר מלאך רבי יונתן אמר חכה אמר רבי יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טבו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם ומשכנתיך ישראל לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנת עלי נהר לא יהא ריחן נודף כאהלים נטע ה' לא יהיו להם מלכים בעלי קומה כארזים עלי מים לא יהיה להם מלך בן מלך יזל מים מדליו לא תהא מלכותן שולטת באומות וזרעו במים רבים לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו לא תהא אימת מלכותן ותנשא מלכתו אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר

פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם