ויאמר ה' אל משה, עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו. אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו.

א"ר יצחק, אמר משה רבון העולם איזה שטר מקוים יפה, הנחתם בג' או הנחתם באחד, הוי אומר אותו שנחתם בג'… כך אמר משה, רבון העולם הדבר שנשבעת לג' אין אתה מקיים אלא אתה מבקש לבטלו, של אחד היאך אתה מקיים, כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם, כך על בני. ולא עוד אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר (ויקרא כו) 'וזכרתי את בריתי יעקוב', כך אף לשבטים נשבעת וקיימת עמהם ברית. ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים שנא' (חבקוק ג) 'שבועות מטות אומר סלה', ומניין שקיים הקדוש ברוך הוא עמהן ברית שנא' (ויקרא כו) 'וזכרתי להם ברית ראשונים' זו ברית השבטים, ולדברך הרי אתה מעמיד משבט לוי שאני משבטו, מה יש לך לומר לשבט ראובן ולשבטים אחרים. א"ר יצחק אותה שעה לא היה יכול להשיבו, אמר הקדוש ברוך הוא יפה אמרת מיד וינחם ה', אמר לו האלהים אף הראשונות תהיתי עליהן.

ויאמר משה אל ה', ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו. ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם, ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה. והמתה את העם הזה כאיש אחד, ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר. מבלתי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר.

וידבר ה' אל משה בהר סיני' – מה ענין שמיטה לענין הר סיני, והלא נאמרו כל המצות מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים (ריש הפרשה)… ולפי דעתי כי נכתבה כאן בסדר נכון, כי פירוש "בהר סיני" בעלותו שם לקבל לוחות שניות. וביאור הענין, כי בתחילת ארבעים יום הראשונים של לוחות הראשונות כתב משה בספר הברית את כל דברי ה' ואת כל המשפטים הנאמרים שם ויזרוק דם הברית על העם (שמות כד ח), וכשחטאו בעגל ונשתברו הלוחות כאילו נתבטלה הברית ההיא אצל הקדוש ברוך הוא, וכשנתרצה הקדוש ברוך הוא למשה בלוחות שניות צוהו בברית חדשה שנאמר (שם לד י) 'הנה אנכי כורת ברית', והחזיר שם המצות החמורות שנאמרו בסדר ואלה המשפטים בברית הראשונה ואמר (שם פסוק כז) 'כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'.

והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם … והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'.

'ויקח מאבני המקום', ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקדוש ברוך הוא שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים.

ומצאתי עוד מפורש בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק לה)… וילן שם כי בא השמש, לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים. ונעשו כלן אבן אחת, להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ, שנאמר (ש"ב ז כג) 'ומי כעמך ישראל גוי אחד'.

וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי.

לעדה הרעה וגו' – אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה.

ומנין לעדה שהיא עשרה – שנאמר 'עד מתי לעדה הרעה הזאת', יצאו יהושע וכלב.

תרעם בשבט ברזל, ככלי יוצר תנפצם.

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם, פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך, למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל, ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה.

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם, ואזכר את בריתי.

וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.

'ואלה שמות בני ישראל', על שם גאולת ישראל נזכרו כאן, ראובן, שנאמר (שמות ג) 'ראה ראיתי את עני עמי', שמעון, ע"ש (שם ב) 'וישמע אלהים את נאקתם', לוי, ע"ש שנתחבר הקדוש ב"ה לצרתם מתוך הסנה, לקיים מה שנאמר (תהלים צא) 'עמו אנכי בצרה', יהודה, על שם שהודו להקב"ה, יששכר, שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם בזת מצרים ובזת הים…

כי אני ה' לא שניתי, ואתם בני יעקב לא כליתם.

'פצו עליך פיהם', אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן – בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.

תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.