והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר

(יז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו: (יח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו: (יט) אתה ה' לעולם תשב כסאך לדר ודור: (כ) למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים: (כא) השיבנו ה' אליך ונשוב ונשובה חדש ימינו כקדם: (כב) כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד

דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו

עד דאתו אנשי כנסת הגדולה שהיו גם בסוף שבעים שנים של גלות בבל וראו באותן השנים שנצולו ישראל מכמה צרות כגון מעשה המן שנצולו ע"י מרדכי שהיה מכלל כנסת הגדולה חזרו לומר הרי בכל השנים הללו שהאריך אף הקב"ה לרשעים זו היא גבורתו שכובש את יצרו וזו היא מוראו שאומה אחת כו' כמאמרם כבשה אחת בין שבעים זאבים. והיינו דמסיים שיודעים בו בהקב"ה כו'. ולא כזבו בו וכ"א מהם לא כיזב בו לפי דורו וזמנו שראו בכחותיו יתברך ברוך הוא

על זה היה דוה לבנו וגו' – על המפורש במקרא של אחריו, על ששמם הר ציון ושועלים הלכו בו

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא… לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים

כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה

כי עמך הסליחה למען תורא

כי עמך הסליחה – לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר, כי לא ישא לפשעכם. למען תורא – על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר

(יב) אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס: (יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים: (יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה':

לולא האמנתי וגו' – אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי אותם עדי שקר וכלוני

אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה':

אמר רבי לוי בכל חדש וחדש [שבקיץ] בקש הקב"ה ליתן לישראל מועד, בניסן נתן להם פסח. באייר נתן להם פסח קטן. בסיון נתן עצרת. בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול ועשו העגל ובטל תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע להם ראש השנה ויום הכפורים והחג, א"ל הקב"ה לאחרים הוא פורע ושלו אינו נוטל תן לו יומו. ביום השמיני עצרת תהיה לכם זש"ה תן חלק לשבעה וגם לשמונה.

(ו) אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם. (ז) אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפלו

קרן ביובלא אתעטר עשיראה באימא. קרן דנטיל קרן ורוח לאתבא רוחי' ליה. והאי קרן דיובלא הוא ויובל ה' וה' נשיבא דרוחא לכלא וכלא תייבין לאתרייהו דכתיב אהה ה' אלקים.

שכך כתיב עצרת תהיה לכם והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים יום כשם שעצרת אחר הפסח חמשים יום אלא אמר הקב"ה חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהן לבא לכאן אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת מנין ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת

את לבבך ואת לבב – ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כז, יג) לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי נגד ה'.

ובחרו יום חמשה עשר באב, לפי שבו נסתלקה המגיפה ממתי מדבר בשנת הארבעים, כי המות היתה הרבה בכל ט' באב, ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החודש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם, ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים

תניא בפרקי ר"א… א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחין בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה

א"ר סימון כתיב ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים וגו' ר' חמא בי ר' חנינה ור' הושעיה חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישרראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפן לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים

מכבסין ומסתפרין בערב ר"ה

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך

לא נתנבאו – הטובות והנחמות

(טו) נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון: (טז) ככל אשר שאלת מעם ה' אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול ה' אלהי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות: (יז) ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו: (יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו

ישקני מנשיקות פיהו – זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה. כי טובים לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה… ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו