מקורות
ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה.
ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשנים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשנים אשר שברת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין… וכן הוא אומר 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', 'ביום חתנתו' – זה מתן תורה (רש"י – יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות), 'וביום שמחת לבו' – זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה (רש"י – בראש חודש) באו מדבר סיני.
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה.
'בחכמה' – מה שאדם שומע מאחרים ולמד. 'ובתבונה' – מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד. 'ובדעת' – רוח הקדש.
והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות.
חסד ואמת אל יעזבוך, קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך.
השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.
ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'.
אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא 'זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון', כמאן – כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם.
ויאמר ה' אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם.
גדולה תשובה שמביאה את הגאולה, שנאמר 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב', מה טעם ובא לציון גואל – משום דשבי פשע ביעקב.
והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה, יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו.