ויקח קרח, מאי ויקח נסיב עיטא בישא לגרמיה כל דרדף בתר דלאו דיליה איהו עריק מקמיה ולא עוד אלא מה דאית ביה אתאביד מניה, קרח רדיף בתר דלאו דיליה דידיה אביד ואחרא לא רווח, קרח אזיל במחלוקת מאי מחלוקת פלוגתא, פלוגתא דלעילא ותתא ומאן דבעי לאפלגא תקונא דעלמא יתאביד מכלהו עלמין, מחלוקת פלוגתא דשלום ומאן דפליג על שלום פליג על שמא קדישא בגין דשמא קדישא שלום אקרי, ת"ח לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קודשא בריך הוא עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא ומאן דפליג עליה יתאביד מעלמא, צלפחד פליג על שבת דהוה מקושש עצים ומאן אינון עצים אינון אילנין אחרנין (קנז א) כדאמרן ואינון מלין (ס"א אילנין) דחול וחול בקדש לא שרייא (מכאן ולהלאה מלי דחול בשבת אסיר ודאי) דפליג על שלמא דעלמא, רבי יוסי אמר כתיב (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך וגו', אורייתא הוא שלום דכתיב (משלי ג) וכל נתיבותיה שלום, וקרח אתא לאפגמא שלום דלעילא ותתא בגין כך אתעניש הוא מעילא ותתאה:

אין שם שאילת שלום מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא, דאמר: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ, משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. – אלא מעתה, הימנותא נמי אסור למימר בבית הכסא, דכתיב האל הנאמן! וכי תימא: הכי נמי, והאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: שרי למימר הימנותא בבית הכסא! – התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינןא-לקא מהימנא הכא – שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום.

הוא שהנביא אומר וד' א-לקים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.

אמר רבא: מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב טביומי שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה: זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא, וקושטא שמיה, ולא הוו משני בדיבורייהו, ולא הוה מיית איניש מהתם בלא זימניה. נסיבי איתתא מינהון, והוו לי תרתין בנין מינה. יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה, אתאי שיבבתה טרפא אדשא. סבר: לאו אורח ארעא, אמר לה: ליתא הכא. שכיבו ליה תרתין בנין. אתו אינשי דאתרא לקמיה, אמרו ליה: מאי האי? אמר להו: הכי הוה מעשה. אמרו ליה: במטותא מינך, פוק מאתרין, ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי.

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ

ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן

ואתפלג קרח בר יצהר בר קהת בר לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בר בני ראובן

ויקחלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'

ויעש א-לקים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש אתמהא, והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם, שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום, רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים, א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה.

ויאמר ד' א-לקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו

ויאמר א-לקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן

האותי לא תיראו נאום ד' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברונהו

גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ

ויתן א-לקים חכמה לשלמה וגו' כחול אשר על שפת הים, רבנן אמרין נתן לו חכמה לשלמה כנגד כל ישראל דכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. ר' לוי אמר מה חול גדר לים אף חכמתו גדרה לשלמה.

ויאמר א-לקים יהי רקיע בתוך המים וגו' הכא בפרט רזא לאפרשא (תרומה קמ"ט ע"ב) מיין עלאין לתתאי ברזא דשמאל' (נ"א ואתברי) הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא והכא איהו רזא דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת (נ"א בין) בגין דא לימינא, ימינא איהו שלימא דכלא ובגין כך בימינא כתיב כלא דהא ביה תלייא כל שלימו כד אתער שמאלא אתער מחלוקת ובההוא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא ונפק מניה מההוא מחלוקת גיהנם וגיהנם בשמאלא אתער ואתדבק, חכמתא דמשה בהא אסתכל ובעובדא דבראשית אשגח, בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא ובההוא מחלוקת דאתער ביה שמאלא נפק ביה גיהנם ואתדבק ביה עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל ביינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין וגיהנם נחית לתתא ושמאלא אתכליל בימינא והוה שלמא בכלא כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא, אסתכל משה בעובדה דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא אשתדל לאסכמא בינייהו ולא בעי שמאלא ואתקף קרח בתוקפיה אמר ודאי גיהנם בתוקפא דמחלוקת שמאלא אצטריך לאתדבקא (ס"א לעילא ולאתכללא בימינא) הוא לא בעי לאתדבקא לעיל' ולאתכללא בימינא ודאי יחות לתתא בתוקפא דרוגזא דיליה, ועל דא לא בעי קרח לאסכמא האי מחלוקת בידא דמשה בגין דלא הוה (ל"ג ע"א) לשם שמים ולא חייש ליקרא דלעילא ואכחיש עובדא דבראשית כיון דחמא משה דהוה מכחיש עובדא דבראשית ואתדחא איהו לבר כדין ויחר למשה מאד, ויחר למשה על דאכחישו ליה דלא אסכים ההוא מחלוקת, מאד על דאכחישו עובדא דבראשית ובכלא אכחיש.

ויאמר ד' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני יקראל ויסעו

מה תצעק אלי [י"ד, ט"ו] אמר לפניו רבונו של עולם למה אני דומה לרועה שמסר לו רבו צאן ופשע בהן העלן לראשי צוקין ולא היה יודע איך להורידן, נתעטף בבגדו והתחיל יושב ותמיה מה תהא עליהן כך אם אני בא להחזירן למצרים הרי פרעה ומצריים, ואם אני מוליכן לדרום הרי בעל צפון, ואם אני מוליכן לצפון הרי מגדול, ואם אני מוליכן למזרח הרי הים, ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי [י"ד, ט"ו] רבי יהושע אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בני נתונין בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי [י"ד, ט"ו], יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, א-ל נא רפא נא לה הרי זה לקצר, ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום הרי זה להאריך, רבי מאיר אומר אם לאדם יחידי עשיתי יבשה שנאמר ויאמר א-לקים יקוו המים וגו' לעדת קדושים אלו איני עושה להם יבשה.

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ד' את סדם ואת עמרה כגן ד' כארץ מצרים באכה צער:

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:

והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים:

ואמרת אליו ד' א-לקי העברים נקרא עלינו, למה קורא אותם עברים על שום שעברו ים,

וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים:

ובמימר פומך חכימו מיא קמו כשור אזליא קפו תהומי בלבא דימא:

וד' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להשבר: וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם: ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל א-לקיך אולי יתעשת הא-לקים לנו ולא נאבד: ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה: ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו מה מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי מזה עם אתה: ויאמר אליהם עברי אנכי ואת ד' א-לקי השמים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה:

נטית ימינך תבלעמו ארץ