אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר! לא קשיא: כאן – בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן – בזמן שאין עושין רצונו של מקום.

מקדש ישראל והזמנים! – ישראל דקדשינהו לזמנים; מקדש ישראל וראשי חדשים! – ישראל דקדשינהו לראשי – חדשים;

מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש:

ויהי רצון מלפניך יקוק אלקי ואלקי אבותי למלאת פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט. ויהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית כמו שהיתה קדם מעוטה. שנאמר את שני המארות הגדולים: ויתקים בנו מקרא שכתוב ובקשו את יקוק אלקיהם ואת דויד מלכם. אמן:

והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות יקפאון וקפאון: והיה יום אחד הוא יודע ליקוק לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור: והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחרף יהיה: והיה יקוק למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יקוק אחד ושמו אחד

בעשרים ושמונה באלול, נבראו חמה ולבנה. ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות, שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועבורין, היו לפני הקדוש ברוך הוא, והיה מעבר את השנה, ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר [בראשית ה, א] זה ספר תולדת אדם, מנין עולם לכל תולדות בני אדם. אדם מסר לחנוך, ונכנס בסוד העבור, ועבר את השנה, שנאמר [שם כד] ויתהלך חנוך את האלהים וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם. וחנוך מסר לנח סוד העבור, ועבר את השנה. ואמר עד [שם ח, כב] כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף. זרע זו תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קר זו תקופת טבת. וחם זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו, וחרף בעתו. מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה, שנאמר [שם] לא ישבותו. נח מסר לשם, ונכנס בסוד העבור, ועבר את השנה. ונקרא כהן, וכי שם בן נח כהן היה, אלא על ידי שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר [שם יד, יח] ומלכי צדק מלך שלם וגו'. ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העבור ועבר השנה. ונקרא כהן, שנאמר [תהלים קי, ד] נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם. ומנין שמסר שם לאברהם, שנאמר [שם] על דברתי מלכי צדק. אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העבור, ועבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר [בראשית כה, יא] ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, על שנכנס בסוד העבור ועבר את השנה. יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה. יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא, יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר [שם לה, ט] וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם ויברך אתו. ולמה עוד, שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ, וכשבא לארץ אמר לו הקדוש ברוך הוא קום עבר את השנה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אתו על שנכנס בסוד העבור, וברכו ברכת עולם. מכאן אמרו אפלו צדיקים וחסידים [נ"א: וחכמים] בחוצה לארץ, ורועה צאן ובקר בארץ, אין מעברין את השנה אלא על ידי רועה צאן ובקר. אפלו נביאים בחוצה לארץ והדיוטים בארץ ישראל, אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ. גלו לבבל, היו מעברין את השנה על ידי הנשאר בארץ. לא נשאר אחד בארץ, היו מעברין את השנה בבבל. עלה עזרא וכל הקהל עמו, ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל, אמר לו הקדוש ברוך הוא יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי ישראל אחיכם והם יעברו את השנה, שנאמר [יחזקאל לו, יז] בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם, שלהן הוא לעבר את השנה. יעקב מסר ליוסף, ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה במצרים. מת יוסף ואחיו ונתמעטו העבורין מישראל. וכשם שנתמעטו העבורין מישראל בשעבוד מצרים, כך עתידים למעט בסוף שעבוד מלכות [נ"א: גלות] הרביעית עד שיבא מלך המשיח.

כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.