קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה – שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פח: ושם) א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת ב"ו הקדוש ברוך הוא בירך ישראל בכ"ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת, ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר (איוב כח) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד.

ט) אתם נצבים היום כלכם לפני ידוד אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל:(י) טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך:(יא) לעברך בברית ידוד אלהיך ובאלתו אשר ידוד אלהיך כרת עמך היום:(יב) למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב:(יג) ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת:(יד) כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ידוד אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום (טו) כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם:(טז) ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם:(יז) פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ידוד אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה:(יח) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה:(יט) לא יאבה ידוד סלח לו כי אז יעשן אף ידוד וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ידוד את שמו מתחת השמים:(כ) והבדילו ידוד לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה:(כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ידוד בה:(כב) גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים {וצבוים} אשר הפך ידוד באפו ובחמתו:(כג) ואמרו כל הגוים על מה עשה ידוד ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה:(כד) ואמרו על אשר עזבו את ברית ידוד אלהי אבתם אשר כרת עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים:(כה) וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם:(כו) ויחר אף ידוד בארץ ההוא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה:(כז) ויתשם ידוד מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה:(כח) הנסתרת לידוד אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת:

אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו – יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' – גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול (מזבל לו). וכל כך למה – מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך, ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריבו.

אספה עלימו רעות חצי אכלה בם:

כי אני ידוד לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם:

(יח) מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא:(יט) ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם:(כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם:

(ו) ויעבר ידוד על פניו ויקרא ידוד ידוד אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת:(ז) נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים: