בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון? הכא תרגימו כבני אמרנא. ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון. (אמר) רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד.

א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח אלא מאן דנסב באיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחייא כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקדוש ברוך הוא בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון.

רמון בהוד גי' נוריאל והוא מט"ט כשתסיר ממטטרון ט"ט גי' ח"י נשאר רמון כי ט"ט באמצע מטטרון הוא חיות ותוכיות הרמון כי מ' מימין ורון משמאל והם סוד הקליפה הנק' רמון ובתוכם ח"י ט"ט ואכל וחי לעולם וכן ר"מ תוכו אכל וקליפתו זרק ובחיות אין אחיזה לחיצוני' אבל בלבוש והוא הרמון יש להם אחיזה,

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. אמר ליה: אמאי – משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. אמר ליה: אמאי רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק אמר ליה: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת – קלני מראשי, קלני מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים – קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, פסוק זה שר העולם אמרו: נער הייתי גם זקנתי – מאן אמריה? אילימא קודשא בריך הוא, מי איכא זקנה קמיה? ואלא דוד אמריה, מי קשיש כולי האי? אלא ש"מ: שר העולם אמרו.

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים – ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון. כי פירוש המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקדוש ברוך הוא נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל. ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר) וישמע בלק כי בא בלעם (במדבר כב לו), ששלח מטטרון לפניו, ועוד שם ראה החילותי תת לפניך (דברים ב לא), אי אכפת לך אני מטטרון שלך. ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל, לפני כורש, שנאמר אני לפניך אלך (ישעיה מה ב), לפני אשה אני עתיד לקדם, לפני דבורה וברק, שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וכן במקומות רבים. וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר". ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה:

אל תמר בו – לשון המראה, כמו (יהושע א יח) אשר ימרה את פיך:כי לא ישא לפשעכם – אינו מלומד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו:כי שמי בקרבו – מחובר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בו, ורבותינו אמרו זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו. מטטרו"ן בגימטריא שדי:

מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי, ולא רבי נתן. דתניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו. וכי תימא לעולם רבי יהודה היא, וכי קתני מתניתין אגזר דין – אי הכי, קשיא אדם! – אמר רבא: האי תנא דבי רבי ישמעאל היא. דתנא דבי רבי ישמעאל: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. וכי קתני מתניתין – אתחלת דין.

ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ולר"נ בכל שעה. וק"ל לר"י ור"נ אין בין ר"ה לכל ימות השנה כלום לענין דין של מעלה א"כ במאי מוקי לה לקרא דכי חק לישראל ומשפט לאלקי יעקב דקאי אר"ה כדמוכח מרישא דקרא דתקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו דאיזו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה כדדרשי' לעיל (ד' ח'). מיהו זה ל"ק כולי האי דאינהו מוקי ליה להאי משפט אקדוש החדש לחוד כמו שפירשתי שם. מ"מ הא ק"ל דהא אמר התם דא' בתשרי ר"ה לדין ונפק' ליה מקרא דעיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ומפרש לה התם דבר"ה איירי מתקעו בחודש שופר וגו' הוא משפט ומראשית השנה גמרינן לעיל גז"ש דר"ה דשמיטין ויובלות הוא א' בתשרי וכן לנטיע' לענין גז"ש של ערלה בהאי גז"ש נפקא לן לעיל. א"כ לר"י ור"נ מנלן דכל הני ר"ה שלהם א' בתשרי הוא כיון דלדידהו אין ר"ה יום דין יותר משאר ימים(קד). ועוד ק"ל מדאמר לקמן בפ"ד (דף לב ע"א) דבר"ה אין אומרים הלל מפני אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיי' וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרי' שירה. א"כ לר"י ור"נ שר"ה וכל ימות השנה שוין לדין א"כ לעולם לא נימא הלל לא בי"ט ולא בחנוכה. ואי ל"ל האי סברא דאמר מלך יושב על כסא הדין בר"ה נמי נימא ואותו קושי' תקשה נמי מהא דאר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר"י א"כ כיון דס"ל כר"י מדמצלינן. בטלת קריאת הלל לגמרי דה"ל תרתי דסתרי אהדדי, וגם מהא ר"ה דשמיטין ויובלו' ונטיעה קשיא לדידן. ועוד ק"ל דלקמן בפ"ג (דף כ"ו) מפרש הא דאין תוקעין בשופר של פרה לרבנן ה"ט משום דאין קטיגור נעשה סניגור אף על גב דבחוץ ל"ל בה שופר כיון דלזכרון אתי כבפנים דמי. וקאמר ור"י אמר לך דקאמר אין קטיגור נעשה סניגור ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא. והשתא לר"י ל"ל טעמא דשופר מבחוץ הא לר"י בע"כ(קה) שופר לאו לזכרון אתי כיון דס"ל אדם נידון בכל יום א"כ אי משום זכרון הוא ה"ל למתקעי בכל יום דמה יום מיומים ובע"כ שופר של ר"ה גזה"כ הוא ולית בי' משום סנגוריא כלל ול"ש של פרה משאר שופרות. ועוד ק"ל מה ענין מלכיות זכרונו' ושופרות שאומרי' בר"ה יותר משאר ימים דטעמא הוא שתמליכוני עליכם ושיעל' זכרוניכם לפני ולר"י מה יום מיומים והא ר"י מוד' דאמרי' להו כדאמר בפ"ד (דף לב ע"ב). מיהו למאי דפרי' לעיל דבדין דאדם אין בכלל אלא דברי' שבגוף אדם אבל לא שאר צרכיו לק"מ מכל הא. דבהא יש חלוק בין דין של כל יום לשל ר"ה לר"י דאדם עצמו נידון לדידי' בכל יום אבל מודה דאשאר צרכיו אינו נידון אלא בר"ה לחוד. ומה"ט יש לחלק נמי לענין הלל בין דין של ר"ה לדין של כל השנה לר"י דדין של ר"ה אלים טפי. אבל לפי' הר"ן דבכלל דין אדם כל צרכיו בכללו א"כ אין בין ר"ה לכל הימים לענין דין כלל לר"י דאמר אדם נידון בכל יום א"כ תקשה ליה כל הני וה"נ תקשה לר"נ דאמר אדם נידון בכל שעה:

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ידוד ימלך לעלם ועד:

בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש – על שם שגמר מלאכתו, ומלך עליהן.

שבחוהו מכלל דשפיר עבד. דהיה באפשר לומר דשבחוהו משום דנהג קלות ראש בעצמו משום מצוה אף על גב דשלא כדין עבד מ"מ הורה ענוה יתירה ומיהו מ"מ לא שייך לשון שבחוהו אלא בדבר דשפיר עבד ואין בו מכשול עון כלל. אין כבודו מחול. פירשו הגאונים אין סומכין על מחילת כבודו אלא נוהגין בו כבוד הראוי לו. שנאמר שום תשים עליך מלך. כתב רש"י ז"ל שלפיכך ריבה הכתוב שימות הרבה משום דאין כבודו מחול פי' דכל שעה שמוחל על כבודו הרי כאילו הסיר עצמו ממלך וצריך אתה להשימו עליך מחדש וכתבו תלמידי רבי' יונה ז"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דכתיב שום תשים עליך מלך ודרשי' שתהא אימתו עליך ואם כן לא היה לו לעשות כדי שהם לא ימעטו פעמים אחרות ממוראו ומכבודו. ומתרצים פרשת דרכים הואי כלומר הוא עשה בענין שלא יכירו שהיה מוחל על כבודו כי שני דרכים היו והראה להם שלא היה רוצה ללכת בדרך שהיתה הכלה הולכת אלא בדרך האחרת. עכ"ל תלמידי הר"י ז"ל.

ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה:

ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה ומכאן תשובה למתענין בר"ה ונוהגין באשכנז שאין נפילת אפים בער"ה כמו בשאר עי"ט אף על פי שנופלין על פניהם בבקר באשמורת:

רבי אלעזר אמר ת"ח בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאיניש דידכר שמיה לעילא (קמי דקודשא בריך הוא בעלמא) דהא אי אדכר שמיה ידכרון חובוי (כלהו) וייתון לאשגחא ביה, מנלן משונמית דההוא יומא יום טוב דראש השנה הוה וקודשא בריך הוא דאין עלמא וכדין אמר לה אלישע (מלכים ב' ד) היש לדבר לך אל המלך דא קודשא בריך הוא דכדין אקרי מלך, מלך הקדוש מלך המשפט, ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת לא בעינא דידכרון לי וישגחון בי אלא בתוך עמי, מאן דעייל רישיה בין עמא (כלא) לא ישגחון עליה למידן ליה לביש בגיני כך אמרה בתוך עמי,