ספר הרוקח הלכות חנוכה סימן רכה
בפרשת אמור אל הכהנים התחיל שבת ורגלים פסח עצרת ראש השנה ויום הכפורים סכות. וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל וסמיך ליה ויקחו אליך שמת זית זך כתית למאור רמז לחנוכה שמן זית זך מן המובחר ואמר להעלות נר יערך את הנרות ללמד לילה ראשונה נר אחת ואחר כך נרות. סמך שמן נרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. וגומר את ההלל. וסמך אל חנוכת המזבח דבר אל אהרן קח את הלוים על ידי שבט לוי יוחנן כהן גדול נעשה חנוכה. ועוד סמך סוכה להעלות נר לומר ששמחת בית השואבה על ידי נר כדאמ' במס' סוכה מנורות של חמשים אמה ולא היה חצר שלא היו רואים בו לכך סמך ורחב חמשים בחמשים החצר נחשת.

תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כדברי בית הלל זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.

שנים עשר יום בשנה מכה בחליל וכו'. מאי שנא הני, הואיל ויחיד גומר בהן את ההלל, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, שמונה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב (הראשון) של עצרת .ובגולה עשרים ואחד, תשעה ימי החג ושמונה ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן, כל יומא דחג חלוקין בקרבנותיהן דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן

ודע כי ג' אמונות הם יסוד הדת וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם תפול הדת בכללה, האחת הוא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים ולא כמו שאומרים המינים עזב ה' את הארץ שאם כן למה נעבוד אותו אחר שאין משגיח בתחתונים לפקוד את מעשיהם, האמונה השנית שהכל הוא ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו וזהו אמונת מציאות השם יתברך, כי בודאי הכל מודים במציאות השם יתברך רק שלא יאמר שאינו הכל חס ושלום ויוכל לצאת מרשותו, לכך אמונת מציאות השם יתברך שהוא הכל ואין דבר חוץ ממנו יתברך. האמונה השלישית שידבר השם יתברך את האדם ויתן לו תורה וזהו אמונת תורה מן השמים… ויראה לומר כי על אלו שלשה אמונות שהם יסודי ושרשי הדת ומי שהוא מפוקפק בדבר מה ראוי לו ההפסד, אמרו בפרק ב' דעירובין (י"ט ע"א) אמר ר' ירמיה בר אלעזר שלשה פתחים יש לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים… כי בזה נראה אשר ברשותו הכל ואין דבר חוץ ממנו ואשר מפקפק במופת אשר נודע בים סוף הרי שם פתח להכנס לגיהנם… ומי שמסופק בזה המופת הוא פתח לגיהנם כי מכחיש הוא במציאותו יתברך כמו שיתבאר. וכן במדבר כי מה שנתן השם יתברך התורה במדבר לעיני כל הוא ראיה ומופת על שהשם יתברך נותן ומצוה התורה, שהרי לעיני כל דבר עם ישראל וכדכתיב (שמות י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וגם לרבות כל הנביאים שיבאו אחריך, ומי שמסופק בזה יש לו פתח לגיהנם כי יבא להכחשת תורה מן השמים ולפיכך מביא קרא (במדבר ט"ז) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, כי קרח כאשר ידוע מענינו לא היה מאמין בתורה מן השמים כי ידוע מענין קרח וכמו שאמרו חכמים (תנחומא פ' קרח) שאמר קרח על דבר זה לא נצטוית ועם ששמע מתן תורה היה מסופק בתורה מן השמים. ואחת בירושלים היא השגחת השם יתברך בעולם, ודבר זה נראה מן ירושלים אשר היה השם יתברך שומר אותה תמיד וכדכתיב (ישעי' ס"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' וזה שתקנו פורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים, כי העיר הזאת שומרה הוא השם יתברך תמיד ואם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר… ומי שאינו מאמין בשמירת השם יתברך שהוא ההשגחה יש לו שם אור ותנור… וכנגד אלו שלש אמונות שהם שרשים ויסוד לדת צוה השם יתברך בשלשה רגלים, ונקראים רגלים על שם שהם רגלי הדת שעומד עליהם הדת, כי חג הפסח בו נודע שהוא יתברך כל יכול על ידי אותות ומופתים עד קריעת ים סוף שהיה בשביעי של פסח ובו נודע בבירור שהכל ביכלתו ואין חוץ ממנו, וחג השבועות בו נודע נתינת התורה, וחג הסוכות שהושיב אותם בענני כבוד בשמירתו וזה מורה על ההשגחה והשמירה שהיה עליהם ולא עזב אותם שהושיב אותם בסכות שהיא השמירה, וכמו שאנו אומרים פורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ובחג הסוכות היו מקריבין שבעים פרים נגד שבעים אומות ויום השמיני פר אחד נגד אומה יחידה, לכך פר אחד באחרונה כי אחר שיעברו אומות עכו"ם יהיו נשארים ישראל וכל זמן ששבעים אומות עכו"ם בעולם אז צריך סוכה ושמירה, וכאשר יעברו שבעים אומות עכו"ם אז אין כאן סוכה כי אין צריך עוד סוכה ושמירה כאשר אין עכו"ם עוד מושלים ודי בזה.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, שלשה פתחים יש לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים. במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה, בים דכתיב מבטן שאול שועתי שמעת קולי, בירושלים דכתיב נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם, ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען

הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם שהוא כי היכל ה' הוא האדם וממנו יתפשט אל המשכן.

ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר.

אמר רבי טבי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף

מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן, וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן

תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו חכמי אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו מלכי אומות העולם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם

להיטיב נרות תמיד לפני השם יתברך, שנאמר [שמות כ"ז, כ"א] יערוך אותו אהרן ובניו, כלומר יערוך הנר לפני השם יתברך, וזהו מצות הטבת נרות הנזכרת בגמרא.
משרשי המצוה, שציונו השם יתברך להיות נר דולק בבית הקדוש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקין

מצות עשה לעשות בית ליי' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו'.

למ"ד אסור להשתמש לאורה של נר חנוכה כל תשמיש במשמע אפי' תשמיש דמצוה ותשמיש קדושה משום דקסבר כיון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר אפילו לקרוא בספר ואפי' לסעודת שבת ולסעודת מצוה

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.