מקורות
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר [לה], על דאטפת, אטפוך. וסוף מטיפיך יטופון
גמרא גמור זמורתא תהא
א ]ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם ב] ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטת הם העומדים על הפקדים ג] ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן
ד ויאמר ה' אל משה לאמר ה קח מאתם והיו לעבד את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש כפי עבדתו ו ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים ז את שתי העגלת ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם ח ואת ארבע העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן ט ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו
שש עגלות. כנגד ששה מזלות אשר עולים בגלגל וששה יורדים וכנגד ששה עתים קור וחום וקיץ וחורף וזרע וקציר
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם
ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו'
כב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים כג ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם
עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון בא
נר חנוכה – מצווה להניחו בפתח הסמוך לרשות הרבים, שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. לקיים מה שנאמר "מה יפית" – במזוזה, "ומה נעמת" – בנר חנוכה.
ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא א"ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה"נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו אדכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא
רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר רבי יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום
והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר
אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא – משל שוטים הוא כמו זבון וזבין תגרא אקרי (ב"מ דף מ:) כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך לזמר ושיר
שש עגלת צב -אין צב אלא מחופים וכן בצבים ובפרדים עגלות מכוסים קרוים צבים
את כל דברי יוסף – סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה
בשעה שפרשתי ממך הלא בפרשת עגלות של משכן הייתי עוסק
"ויצאו ויברכו את העם" – אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם
זמר בכל יום – היה מסדר למודך אע"פ שסדור בפיך כזמר והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים:
משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עגלות ישרף באש
שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף