וכל כך למה? מפני שהשם וכל כינויו מונחין בארון.

כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.

והמצוה הקע"ג היא שצונו למנות עלינו מלך מישראל יקבץ כל אומתינו וינהיגנו. והוא אמרו ית' (שם יז) שום תשים עליך מלך.

ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר 'ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו'.

מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה.

ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל.

ויאמר אבימלך, מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם.

אחד העם – המיוחד בעם זה המלך.

ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים. ענן וערפל סביביו צדק ומשפט מכון כסאו. אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ. הרים כדונג נמסו מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ.

ה' מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ. ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים. יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית.

ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. נכון כסאך מאז מעולם אתה.

ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך, וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך.

כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה.

וחטאתי נגדי תמיד, דא פגימו דסיהרא דלא נפקא מסאובתא, עד דאתא שלמה ואתנהירת באשלמותא.

ותשעה באב וחמשה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש.

בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין – קטלוהו.

אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת.

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער.

ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים (ירמיהו כ"ו) 'ציון שדה תחרש'.

מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב' וגו', אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל'.

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים.

ירמיה אמר 'האל הגדול הגבור' ולא אמר הנורא, למה אמר הגבור לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק, ולמה לא אמר נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנא' (תהילים סח לו) 'נורא אלהים ממקדשך'.

אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי: 'ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה' – זה בנוי, המד"א (תהלים סח) 'נורא אלהים ממקדשיך'. 'ואין זה' – הרי חרב, כמד"א (איכה ה) 'על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו'. 'כי אם בית אלהים' – בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמד"א (תהלים קמז) 'כי חזק בריחי שעריך'.

דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה – שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. … אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו – שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות.

כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.