היסוד האחד עשר כי השי"ת נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויענש למי שעובר על אזהורתיה וכי השכר הגדול העולם הבא והעונש החזק הכרת וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא והשיב הש"י מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה

אמר ליה מקרא אחר אני דורש דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו

וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה

וכל פטר חמור תפדה בשה וגו' פקודא דא לפדות פטר חמור ולערוף פטר חמור אם לא יפדה ליה הה"ד ואם לא תפדה וערפתו ורזא דא יצה"ר יכול לאחזרא בתיובתא ולבתר לאחזרא יצר הטוב כמה דאוקמוה אם זכה עזר אם לא זכה כנגדו בגין דאינון דיוקנא חד דשה וחד דחמור ואי זכה לאחזרא בתיבתא אף על גב דאיהו חמור ארץ תפדה מן גלותא בשה דאיהו שה פזורה ישראל ואי לא הדר בתיובתא וערפתו שוי ליה עם קשה קדל דעתידין לאתמחאה מן ספר חיים דעלייהו איתמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי

כי אני יהוה לא שינתי ואתם בני יעקב לא כליתם

ויאמר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים

לך רד. רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה. שחת עמך שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו.

ואמר רב נתן בר אבא אמר רב עתירי בבל יורדי גיהנם הם כי הא גשבתאי בר מרינוס איקלע לבבל בעא מינייהו עסקא ולא יהבו ליה מזוני מיזן נמי לא זינוהו, אמר הני מערב רב קאתו דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות בדיעו שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו

תא חזי כל ענני דיקר דאזלו במדברא לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו, וההוא עננא דיקר דכתיב ויי' הולך לפניהם יטמם אזלא לקמייהו, ואלין ערב רב וכל אינון בעירי עאנין ותורין הוו אזלו לבר ממשרייתא לבתרייתא, ות"ח כל אינון ארבעין שנין דקאנאזלו ישראל במדברא שום לכלוכא וטנופא לא הוה גו עננא לגו, אלא מה דיהבין לון ישראל כמאן דיהבין לעבידה, וממה הוה אכלי, מתמצית מה דאשתאר מבתר ריחיא פסולת, וקרא אכריז ואמר ובני ישראל אכלו המן את המן ארבעים שנה, בני ישראל ולא אחרא, ויראו בני ישראל ויאמרו מן הוא ולא שאר ערב רב עאני ותורי דהוו בינייהו עד השתא הוו אתכפיין אינו ערב והשתא קמו ובעונעובדא לאתקפא לסטרא אחרא אמרו או נהא כלנא עמא חדא ונהוי בכללא עמכון או יהא לן מאן דיהך קמנא כמה דיהך אלהכון קמיכון, אמר אהרן ח"ו דאלין ישתתפון בעמא קדישא למהוי כלא כללא חדא ולא תעיבון עמק קדישא בעמא דא כללא חדא אלא טב איהו לאתפרשא לון מגו עמא קדישא עד דייתי משה, ואהרן לטב אתכוון אלא סגיאין הוו מישראל דשאתתפו בהדייהו בלבא, ובגין כך כד אתא משה איצטריך לבררא וללבנא לעמא קדישא מההוא חובא ואשקי לון שקיו עד דאיתברירו.

תא חזי מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא בגין דבעא קודש אבריך הוא למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין במוחא וקליפה, ובגין דהוו אינון ערב רב בגוויהו אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא וכלהו אתפקדו, לבתר סטא זינא לשיניה ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וסטו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לון לישראל מותא וקטלא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו, מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו' וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליי' מאתכם ודאי ולא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ויקהל משה וגו' מאן אתר כניש לון אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו אצטריך משה לאתכנשא לון וליחדא לון מבינייהו

וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה

אתה והעם. כאן לא נאמר ועמך

אמר משה הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם אני מי יבקש עלי, התחיל מצטער על שבור הלוחות ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים, המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים וכו' והפורשים מדרכי ציבור

בימי בית שני צץ המינות בישראל ויצאו הצדוקין מהרה יאבדו שאינן מאמינין בתורה שבעל פה והיו אומרים שקטורת של יום הכיפורים מניחין אותה על האש בהיכל חוץ לפרוכת וכשיעלה עשנה מכניס אותה לפנים לקדש הקדשים, הטעם, זה שכתוב בתורה כי בענן אראה על הכפורת אמרו שהוא ענן הקטורת. מפי השמועה למדו חכמים שאין נותן הקטורת אלא בקדש הקדשים לפני הארון שנאמר ונתן את הקטרת על האש לפני ה', ולפי שהיו חוששין בבית שני שמא כהן גדול זה נוטה לצד המינות היו משביעין אותו ערב יום הכיפורים ואומרין לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושלוח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל שאמרנו לך. והוא פורש ובוכה על שחשדוהו במינות והן פורשין ובוכין לפי שחשדו מי שמעשיו סתומין ושמא אין בלבו כלום