שואל מעמך – פי' ר"ת דהוי מלא ויש מאה אותיות בפסוק וי"מ דמה עולה בא"ת ב"ש מאה ובקונטרס פירש אל תקרי מה אלא מאה כלומר שחייב ק' ברכות וי"מ כדי להשלים מאה באותיותיה וכי קרית מאה הרי כולן.

ואלה דברי דוד האחרנים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמרות ישראל.

והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה.

חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בזה ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות שבע בכל סעודה אחת כשיטול ידיו תחלה ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל. בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים מאה ברכות מן הפירות.

כי העולם הוא שבעת אלפים כדתניא בחלק (סנהדרין צ"ז, א') כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. רצה לומר כמו שהשמיטה אין בה זריעה וצמיחה ותולדה בשנה השביעית כך אלף השביעי חרוב מאין תולדה. והאדם ראוי לו אלף שנים שהוא שביעית העולם, וראיה לזה כי אדם הראשון היו חייו תתק"ל שנים שהוא אלף שנים חסר שבעים. והיה ראוי שיהיו חייו אלף שנים שכך א"ל השם ביום אכלך ממנו מות תמות ולא מצינו שמת, אלא כי ביום אכלך מות תמות רצה לומר יום מיומו של הקב"ה שהוא אלף שנים כדכתיב כי אלף שנים וגו'. ומה שלא היה חי אלף שנים אמרו במדרש (ילקו"ש בראשית ר' מ"א) זה תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות והראהו דוד חייו חקוקין לו שלש שעות אמר לפניו רבש"ע לא יהיה תקנה לזה אמר כך עלה במחשבה לפני א"ל כמה ימי שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא גויל וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם וזה שאמר דוד הנה באתי במגילת כתוב עלי ע"כ:
ופירוש המדרש הזה, כי השם יתעלה ברוך הוא ברא האדם וסידר לו ימי חייו ונתן לו כח המוליד שיוליד ג"כ אדם חי בעל קיימא, כח זה נתן לו השם יתעלה, רק שהיו החיים הולכים וחסרים תמיד, שכן נמצא בכל הדורות שלא היה כח באדם להוליד כיוצא בו והיו הדורות הולכים ומתמעטים עד דוד ולא היה עוד כח להוליד בן קיימא מחמת המעוט, וזהו שראה דוד שאין לו חיים. ומה שאמר שלא היה לו רק שלש שעות, מפני כי בכ"מ חיים בלשון רבים ואין רבוי זה רק בשלשה שכך אמרו (תו"כ, מצורע) רבים שלשה. אמר שכך עלה במחשבה כלומר שכך סידר השם יתעלה הבריאה עד שאין לחיי דוד מצד מעוט חיי הדורות רק שלש שעות:
ומפני שהחיים שיש לדורות הוא מפני שנתן לאדם הראשון חיות ומכח זה החיות נמשך ג"כ לדורות, כי כן ראוי כי הוא הראשון שממנו הדורות, וכשהגיע לדוד מחמת חסרון ומיעוט הדורות לא היה לו חיות רק שלש שעות, דהיינו החיים הפחות שאי אפשר שיהיה פחות יותר משלש שעות. ולפיכך אע"ג שאדם שהיה ראשון היה ראוי לקבל שפע החיות מן השם יתעלה עד אלף שנים, רק שאם כן לא היה לדורות הבאים שפע חיות מן השם יתעלה, לכך מן שפע החיות אשר הוא ראוי לאדם אשר הוא ראשון והוא סבה לדורות אשר אחריו, היו נתונים מן שפע החיות שבעים שנים שיקבל דוד, וזה נמשך לדורות שאחריו. וכן יש במדרש אחר שאדם הראשון נתן לבניו שבעים שנה. וזכר במדרש זה דוד מפני שהוא היה ראוי להיות ראשון לקבל שפע החיות מה שראוי לאדם. סוף סוף ראוי לאדם במה שהוא אדם חיות אלף שנים, ואף כי לדורות שהיו אחריו לא היו חייהם כל כך מ"מ האדם ראוי לו כך, כי אדם הראשון נקרא אדם כי לו בלבד היה מה שראוי אל האדם. ולכך ראוי אל אדם להיות בפחות משבעה אל המלאך, כי האדם חייו חלק אחד משבעה בעולם ואילו המלאך מציאותו כל ימי עולם. ולכך הזכיר משה רבינו עליו השלום השם אחר אחד ועשרים תיבות, כי זהו ההבדל שיש בין האדם אשר מציאותו חלק אחד מחלקי העולם בלבד, והוא יתעלה היה קודם מציאות העולם והוה בעת מציאותו ויהיה אחר העולם.

אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון בלשון ארמי סיפר שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב זה תולדות אדם מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל. דבר אחר זה תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבונו של עולם לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו (מב) הקב"ה ומטטרון ואדם. אמר אדם רבונו של עולם (מג) יפיות זו מלכות וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך וזה שאמר הכתוב הנה באתי במגלת כתוב עלי

דאמר ר"א אדם הראשון היה מן הארץ לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם וגו' ולמקצה השמים, וכיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומעטו והעמידו על מאה אמה שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך

דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא למה נברא העולם בב' להודיעך שהן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב ד"א ולמה בב' שהוא לשון ברכה ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה

והנה דברים אלו מגלים לך דברים גדולים. כי ראוי העולם שנברא בב'. וזה כי הבי"ת בפרט הוא התחלת הרבוי, שהרי האל"ף אין בו רבוי, ואילו הבי"ת הוא התחלת הרבוי, והוא ברכה. ולפיכך מלת 'ברך' כלם אותיות השניות, שהם לשון ברכה; הבי"ת באחדים, הכ"ף בעשיריות, הרי"ש במאות. שמן השני התחלת הרבוי, שהוא ברכה.

דיוקנא עלאה כד בעיא (נפשא) לנחתא להאי עלמא אומי לה קודשא בריך הוא למיטר פקודי אורייתא ולמעבד רעותיה ומסר לה מאה מפתחאן דברכאן דכל יומא לאשלמא לדרגין עלאין כחושבן ל"ך ל"ך דהא כלהו אתמסר לה בגין לאתקנא בהו לגנתא ולמפלח לה ולנטרא לה, מארצך דא גנתא דעדן.