ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק

ואל משה אמר עלה – פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות ובד' בסיון נאמרה לו עלה

הנה מה שחלקתן התורה לשתי פרשיות, הפרשה דהכא והפרשה דבחדש השלישי, נראה משום דבאמת שני דברים נפרדים היו שם, הא' מעמד הר סיני וקבלת התורה, ושנית שנכנסו לברית, וכדאי' במכילתא, כיון שראה שקבלו עליהן נטל הדם וזרק על העם, א"ל הרי אתם קשורים ענובים ותפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם את כל המצות. ע"כ. הרי דמתחלה נכנסו לברית ונעשו קשורים ענובים ותפוסים, וביום שאחריו היתה קבלת התורה

ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם…

משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה

דין – תורה:

ברבי עקיבא (שבת פח.) הקשו התוספות הרי כבר אמרו "נעשה ונשמע", ולמה הוצרך לזה, ותרצו התוספות דשמא היו חוזרים בהם כשראו האש הגדולה, שיצאתה נשמתם (שבת פח ע"ב). ואין דעתי נוחה בפירוש זה… אבל העיקר הפירוש אשר נראה פשוט, כי כפה עליהם ההר כגיגית לומר 'אם לא תקבלו התורה, שם תהא קבורתכם' לומר כי התורה היא הכרחית לקבלה, ואם לא יקבלו התורה – שמה תהא קבורתם. וידוע, כי דברים המוכרחים להיות הם חשובים במעלה יותר, שאי אפשר מבלעדם, ואין קיום לנמצא בזולתם. לכך כפה עליהם ההר כגיגית להודיע מעלת התורה, שאי אפשר מבלעדה כלל. ואם לא היה עושה זה, היו אומרים כי התורה אין הכרחית לעולם, רק ברצון קבלו עליהם, ואם לא קבלו – לא היו צריכין. לכך היה השם יתברך מפתה ומרצה אותם קודם, וכאשר ראו שעיקר נתינתה על ידי כפיית ההר, היו מוכרחים לומר כי נתינתה מוכרחת, שאין להם קיום זולתה. ולכך הביא שם על המאמר זה "ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי", ה"א יתרה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שאם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו. וזה המאמר בא לפרש למה כפה עליהם הר כגיגית, לומר כי נתינת התורה היא מוכרחת

והאמר רבי אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.

(א) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק: (ב) ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו: (ג) ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה: (ד) ויכתב משה את כל דברי ה' וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל: (ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים: (ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח: (ז) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע: (ח) ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה

ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. נראה ביאור הפסוק דהנה חוץ מהמצות שנצטוו כאן היה גם כריתת ברית וכדכתיב ויקח את הברית (ובזה י"ל דכל פרשת משפטים נאמרה קודם מתן תורה ואלו היו מקצת המצוות שהודיע להם לפני הגירות ואתי שפיר לפ"ז הסדר בקראי דאחר פרשת משפטים הובא הפרשה דואל משה אמר) וכן הוא הלשון בגמרא בג' דברים נכנסו ישראל לברית. והלשון נעשה קאי על קיום המצוות שנצטוו והלשון נשמע וכתרגומו נקבל קאי על הברית דע"ז שייך לשון קבלה:

ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו

זה מתן תורה – יום הכפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות

ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא אמר ליה עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו אמר ליה אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תמת ישרים תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם

וביד כל אדם יחתום כל המעשה אשר יעשה כל השנה כולה, ויהיה הכל שמור וכמוס עם בית דין העליון וחתום באוצרותיו, ולא יגמר הדין עד ראש השנה כשם שנגמר דין האב הראשון. וביום ראש השנה מדת הדין של מעלה מכנסת כל פסקי דינין לפני ולפנים, והוא ית' גומר הדין וחותם בטבעת המלך בין זכות בין חובה הכל כמו שכתבו בית דין העליון, ואת הרשום בכתב אמת. ואין רשות לבריה להכנס לפנים להליץ וללמד זכות ויושר על האדם כי הכל סגור ועין לא תשורנו ונעלם מעיני כל חי, וסכך בענן לו מעבור תפלה וצעקה, שכבר קבלו בית דין העליון העדים והטענות והכניסו הכל לפני ולפנים. והוא ית' יגמור הדין כפי הטענות והעדים ונותן הגמר דין ביד בית דין העליון, והוא ישפוט תבל בצדק וידין לאומים במישרים כפי מה שגמר הדין דיין אמת:

וכשרצה השם ית' ובחר בישראל מכל האומות ולקחם לו לעם סגולה, ונתן להם את תורתו וקבלוה עליהם בשמחה דכת' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וכיון שהם עשו לפנים משורת הדין שהקדימו נעשה לנשמע, גם הוא ית' ברחמיו וחסדיו רצה להודיעם היאך יכנסו עמו ליום הדין לפנים משורת הדין, וצום לתקוע בשופר, וקול השופר הולך ומבקע עבי שחקים ששם סביבותיו, ותפלתם נכנסת לפניו ויסתלק הבית דין של מעלה ויניח לישראל להכנס עם אביהם שבשמים. הה"ד עלה אלקים בתרועה, ועלה לשון סילוק כד"א העלו מסביב למשכן קרח, וזהו שאמר "אלקים", שהוא הבית דין העליון: