מקורות
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה. בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה, אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? – אין, עצרת נמי ראש השנה היא, דתנן: ובעצרת על פירות האילן.
רבי שמעון בן יוחאי אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא הוא ורבי אלעזר בריה אתרחיש לון ניסא ונפק להו חד חרובא וחד מעיינא דמייא אכלי מההוא חרובא ושתאן מאינון מיין. הוה אליהו ז"ל אתי לון בכל יומא תרי זמני ואוליף לון ולא ידע איניש בהו. יומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין ואמרין קללות שבתורת כהנים אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני וגלות אחרון. בקללות שבתורת כהנים אית בהו הבטחות וחביבו דקב"ה לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. קללות שבמשנה תורה לית בהו הבטחות ולית בהו נחמה כלל כמא דכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי. קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר חבל על גריעותא דבר יוחאי ולית מאן דידע מניה ואלו ידעי לית רשו לגלאה ליה. ר' יוסי ב"ר יהודה קם יומא חד בצפרא חמא כל אינון עופין דאינון הוו טאסן ושפנינא חדא אזלא בתרייהו קם על רגלוי ואמר שפנינא שפנינא מהימנא מיומי טופנא דיוקנא דעמא קדישא לך יאות ולך נאה זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי באתר דאיהו תמן אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה ואזלת לגביה דר"ש ושויאת ליה בכנפא אסתכל בההוא פתקא ובכה הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר בכינא על פרישותנא מן חבריא ובכינא על מלין אלין דלא אתגליין להו מה יעבדון דרי בתראי אי ישגיחון בהאי. אדהכי אתא אליהו ז"ל חמי דבכי אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין השתא ושדרני קב"ה לשככא דמעיך. אי רבי אי רבי לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין. אבל כך אמר קב"ה בקללות קדמאין אית ל"ב קראי וכלהו לקביל שבילי דאורייתא. בקללות בתראי אית בהו נ"ג קראי לקביל פרשיין ואורחין דאורייתא. [דף צח עמוד א] בגלות קדמאה דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא אתגלי חובייהו ואתגלי קיצא דילהון ונחמתא ואבטחותא דילהון. בגלות בתראה דבית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות אורחין דאתגליין אסתים חובייהו ואסתים קיצייהו ולא כתיב בהו הבטחות ונחמות. אדהכי עבר חד רוחא ואפריש לון וסליק אליהו גו גלגלא דנורא ואשתאר רבי שמעון ובכי ואדמוך אפיתחא דמערתא אדהכי אתא אליהו ז"ל אמר קום רבי שמעון אתער משנתך זכאה חולקך דקב"ה בעי ביקרך כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי. פוק וחזי מלכא דרחים לבריה ואף על גב דלטייה ואלקייה רחימו דמעוי עליה כד אחזי רוגזא תקיף כדין רחמנותא עליה. כך קב"ה אף על גב דלייט מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין ואינון טבוון סגיאן בגין דאלין קללות ברחימו הוו מה דלא הוה כן באינון קדמאין דכלהו הוו בדינא תקיף. באלין אית דינא ורחימו כאבא דרחים על בריה ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה עביד נהימו סגיא וקלין רברבין ומלקיותא קלילין [פי' מועטין] ברחמי. וקשיא מכל אינון קללות דא הוא דכתיב גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה ברחימו סגי. יעלה לא כתיב אלא יעלם יכבש לון ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו דלא יפקון לבר ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו. עד השמדך מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין ודוכרניהון יהי קיים תדירא דכתיב [ישעיה סו] כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה כו' [ירמיה לא] והואיל ובאומאה איהו דלא ישתיצון ישראל זמינא דיהון כל מכתשין ומרעין טמירין ומכוסין דלא יפקון לבר לאבאשא לון עד זימנא דישתיצון מן עלמא מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמין. סופא דכולהון וסיומא דילהון והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. הכא הבטחות ונחמות דזמין קב"ה למעבד לישראל בסוף יומיא והשיבך ה' מצרים באניות. אבטחותא לאתבא ולמיעבד נסין ואתין דעבד קב"ה במצרים ביומין קדמאין כד"א כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות [מיכה ז]. באניות הכא איהו כמא דאמרת דאת דריש בעניות שתכלה פרוטה מן הכיס. אבל זמינין כל בני עלמא למיתי עלייהו דישראל על ספינן דימא ויחשבון לשיצאה לון מן עלמא וכלהו טביעין גו ימא כמא דעבד ביומין קדמאין ותמן איהו חדוה סגיאה כתיב הכא באניות וכתיב התם [ישעיה מג] באניות רנתם מה להלן רנה אף כאן רנה. בדרך אשר אמרתי לך. מן יומא דאתברי עלמא לא גלי גבורתיה קב"ה לאתחזאה בעלמא ושעתא דרעותא אלא בההוא דרך. כי כאשר ראיתם את מצרים. באותו דרך ובההוא גוונא יעביד לך. דהא לבתר מכל שאר סטרין יתכנשון עלייהו דישראל ויחשבון ישראל דבזמנא דא יתאבדון ואינון זבינין לבעלי דבביהון הה"ד והתמכרתם שם. ונמכרתם לא כתיב אלא והתמכרתם בלבבכון תחשבון דאתון זבינין ולאו הכי דהא אין קונה כתיב. ולית מאן דיכיל לשלטאה עלייהו. וכל דא לסוף יומייא ותלייא כולא בתיובתא וכולא סתים כמא דכתיב למען תשכילו את כל אשר תעשון מאן דאית ליה לבא יסתכל וידע לאתבא למאריה.
ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור, א"ר יוסי בר ר' חנינא הנה אנכי במקום הזה אין כתיב כאן אלא הנה מקום אתי אתרי טפלה לי ואין אני טפל לאתרי, והסירותי את כפי אמר לו הקדוש ברוך הוא אני מראה לך מתן שכרן של צדיקים שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים, א"ר אסי הסעודה של ג"ע =גן עדן= ראו נביאים ומתן שכרן לא ראו שנאמר (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, וכן דוד אמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, מה כתיב למעלה, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך מדת הטוב ומדת הפורענות וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקדוש ברוך הוא את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים והוא אומר האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות, והאוצר הזה של מי הוא של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואח"כ ראה אוצר גדול אמר האוצר הזה של מי הוא א"ל מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה שנאמר וחנותי את אשר אחון, וחנותי את אשר אחון למי שאני מבקש לחון, וכן ורחמתי את אשר ארחם.
אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון – למי שעובר על פשע. רב הונא בריה דרב יהושע חלש, על רב פפא לשיולי ביה. חזייה דחליש ליה עלמא, אמר להו: צביתו ליה זוודתא. לסוף איתפח, הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה. אמרו ליה: מאי חזית אמר להו אין, הכי הוה. ואמר להו הקדוש ברוך הוא: הואיל ולא מוקים במיליה – לא תקומו בהדיה, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון – לעובר פשע.לשארית נחלתו, אמר רבי אחא בר חנינא: אליה וקוץ בה; לשארית נחלתו – ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים.
ואמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מרשית השנה – מרשית כתיב, ועד אחרית – סופה שיש לה אחרית.
רבונו של עולם, לולי חטאינו ופשעינו לא היינו בושים ונכלמים, ועל מה היינו מתודים, כי אי אפשר לו לאדם לבקש על חטא והוא לא חטא, ולא יודע עז רחמיך אלא בהעבירך חטאת יראיך, ולא על עצמי בלבד אני מתודה כי אם בעדי ובעד כל קהליך: