וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר

קץ חי דאיהו יצחק בהיפוך

מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים

ספרה נא הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד

ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על-מיטתו.  לג ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל אל ה'

כה ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש חמור בשמנים כסף ורבע הקב חרייונים [דביונים] בחמשה כסף כו ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך כז ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב כח ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר כט ונבשל את בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחבא את בנה ל ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית לא ויאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום 

לב ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו לג עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד

א ויאמר אלישע שמעו דבר ה' כה אמר ה' כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון ב ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל 

ויעמד רב שקה ויקרא בקול גדול יהודית וידבר ויאמר שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור כט כה אמר המלך אל ישיא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם מידו ל ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הצל יצילנו ה' ולא תנתן את העיר הזאת ביד מלך אשור לא אל תשמעו אל חזקיהו כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו לב עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו לג ההצל הצילו אלהי הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור לד איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי הצילו את שמרון מידי לה מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי לו והחרישו העם ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו לז ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רב שקה

א ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה' ב וישלח את אליקים אשר על הבית ושבנא הספר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו הנביא בן אמוץ ג ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה טו ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר ה' אלהי ישראל ישב הכרבים אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ טז הטה ה' אזנך ושמע פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי יז אמנם ה' החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם יח ונתנו את אלהיהם באש כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום יט ועתה ה' אלהינו הושיענו נא מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלהים לבדך כ]וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחרב מלך אשור שמעתי כב את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל כג ביד מלאכיך חרפת אדני ותאמר ברכב [ברב] רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבחור ברשיו ואבואה מלון קצה יער כרמלו כד אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור כה הלא שמעת למרחוק אתה עשיתי למימי קדם ויצרתיה עתה הביאתיה ותהי להשות גלים נצים ערים בצרות כו וישביהן קצרי יד חתו ויבשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדפה לפני קמה כז ושבתך וצאתך ובאך ידעתי ואת התרגזך אלי כח יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשבתיך בדרך אשר באת בה כט וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית סחיש ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים ל ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה ועשה פרי למעלה לא כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' [צבאות] תעשה זאת לב] לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סללה לג בדרך אשר יבא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבא נאם ה' לד וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי

ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק

 ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח 

אם יעמוד ראש אלישע – שהיכולת בידו לבקש רחמים

כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת"ל כולם עלי הא קריבית נפשי קמך

טז ויבקש דוד את האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה יז ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברא אתם לחם יח ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה יט וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו [שמלתיו] ויבא בית יהוה וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל כא ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם כב ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה וחי הילד כג ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי

עד דהוא ממליל עמהון והא אזגדא נחית לותיה ואמר הא דא בישתא מן קדם ה' מא אצלי קדם ה' עוד