זאת חקת התורה אשר צוה יקוק לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על:

ויקחו אליך פרה אדומה, א"ר יוסי ברבי חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט וכתיב (זכריה יד) והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתיב דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא כהדין סמיא דצפי דכתיב (ישעיה מב) והולכתי עורים בדרך לא ידעו וכתיב (שם /ישעיהו מ"ב/) אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחביריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לר"ע וחביריו (איוב כח) וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחביריו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטלות ושלך קיימת.

ר' הונא בשם ר' יוסף אמר כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתן אלא מן הארץ הה"ד (ישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו', מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין ברייתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ, רבי יודן מייתי ליה מהכא (קהלת ג) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, רב נחמן אמר אפילו גלגל חמה שנא' (איוב ט) האומר לחרס ולא יזרח.

ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל:

תנו רבנן: אין מכסין אלא בעפר – דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים: מצינו אפר שקרוי עפר, שנאמר [במדבר יט יז] ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי. ובית שמאי – עפר שריפה איקרי, עפר סתמא לא איקרי,

הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן:

אתה הוא יקוק לבדך את אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים:

אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת. תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו לימדת. על כן יקוק אלקנו בשכבנו ובקומנו נשיח בחקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד. כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים. ברוך אתה יקוק אוהב עמו ישראל.

ברוך אתה יקוק אלקנו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה יקוק נותן התורה

פרה אדומה עושיה מטמאה. והיא עשויה לטהר כל טומאה. ואפרה נעשה אב הטומאה. והיא מטהרת אבי אבות הטומאה.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים,

וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים – לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה.

תנו רבנן: אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג – תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, מה מחיצה ורפואה באחד – אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה.

דאמר רב קטינא: שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

זאת חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה:

מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן? – אמר רב יוסף: רבי היא, דתניא: אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים – האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי אומר: אינו חייב עד שיגבל. אמר ליה אביי: ודילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי – אלא בקמח דבר גיבול הוא, אבל דיו דלאו בר גיבול הוא – אימא ליחייב! – לא סלקא דעתך, דתניא: אחד נותן את האפר ואחד נותן את המים – האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגבל. ודילמא: מאי אפר – עפר, דבר גיבול הוא. – והתניא: אפר, והתניא: עפר! – מידי גבי הדדי תניא? – רשי שם אפר – לאו בר גיבול הוא.

איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!

כי עמך מקור חיים באורך נראה אור

סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה: שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון: כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות:

לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה: