אזכרה מצוק אשר קראני, בשלש מכות בחודש הזה היכני, גדעני הניאני הכאני, אך עתה הלאני. דיעכני בשמונה בו שמאלית וימנית, הלא שלשתן קבעתי תענית, ומלך יון אנסני לכתוב דת יוונית, על גבי חרשו חורשים האריכו מענית. זועמתי בתשעה בו בכלימה וחפר, חשך מעלי מעיל הוד וצפר, טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר, הוא עזרא הסופר. יום עשירי צווה בן בוזי החוזה, כתב לך בהמחזה, לזכרון לעם נמס ונבזה את עצם היום הזה.

בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך ובא חושך לעולם שלשה ימים

והצפיר והשעיר מלך יון וגו' הוא המלך הראשון (דניאל ח כא), ועמד מלך גבור וגו' וכעמדו תשבר וגו' (דניאל יא ג), הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים.

דבי רבי ישמעאל תנא, מי כמוכה באלים ה', מי כמוכה באלמים.

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

בצר לך, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו.

יפת אלקים ליפת, וישכון באהלי שם, ויהי כנען עבד למו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל, אמר קרא יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג, אמר רבי חייא בר אבא היינו טעמא, דכתיב יפת אלקים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם.

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תוהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תוהו. ובוהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן. וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח.

והוא מה שאמרו ז"ל (בבא מציעא פג) תשת חושך ויהי לילה (תהלים קד), זה העולם הזה, שדומה ללילה. והבן כמה נפלא המאמר האמיתי הזה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם, או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד.

טו. נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון: (טז) ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחורב ביום הקהל לאמר, לא אוסף לשמוע את קול ה' אלקי, ואת האש הגודלה הזאת לא אראה עוד, ולא אמות: (יז) ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דיברו: (יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו.

כי היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע, הנמשכים אחרי היווני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו, והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים, כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת.

א"ר אבא בר כהנא, לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא, הכי קאמר אף על פי שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא, שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול.

אף על פי שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם.

תנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו, עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאום ה' אלקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם, ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה', וכתיב ונעו מים עד ים, ומצפון ועד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' זו הלכה, דבר ה' זה הקץ, דבר ה' זו נבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה', אמרו עתידה אשה שתטול ככר של תרומה, ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. תניא רבי שמעון בן יוחי אומר, חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

וזו היא תורה שבע"פ, שהיא קשה ללמוד, ויש בה צער גדול, שהוא משולה לחושך, שנאמר העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול (ישעיה ט), אלו בעלי התלמוד, שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר, בטמא ובטהור.