וה"ר דוד אבודרהם כתב בהלכות תענית (עמ' רנד) שעשרה בטבת הוא משונה משאר תעניות שאם היה חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כד ב) בעצם היום הזה כמו ביום הכפורים ולא ידעתי מנין לו זה

ר' שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה ליה בלחישה, א"ל מקרא מלא הוא (תהלים קד) עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא, א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה, א"ר ברכיה אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה, מקמי כן מה היו אמרין, רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הה"ד (יחזקאל מג) והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בהמ"ק כמד"א (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו'.

ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם /איוב כ"ח/) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם,

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד

תנו רבנן. כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קול ריאה שואבת כל מיני משקין כבד כועס

רוגז בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים והוא הקשה מג' חדשים הקשים,

ותצפנהו שלשה ירחים– אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא, ומאי נינהו תמוז אב טבת

בן אדם כתוב  לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה

בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה. בעשרה בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם להחריבה.

וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה אמר להן לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אתת כמה וכמה

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

אזכרה מצוק אשר קראני בשלש מכות בחודש הזה הכני, גדעני הניאני הכאני אך עתה הלאני, דעכני בשמונה בו שמאלית וימנית הלא שלשתן קבעתי תענית, ומלך יוון אינסני לכתוב דת יוונית, על גבי חרשו חורשים האריכו מענית.

ירח טבת מאוד לקיתי בו ונשתנו עלי סדרי נתיבו סררתי פשעתי יגלה לי טובו האומר לים עד פה תבוא

המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה בנפש וטבעו קר ויבש כעפר ושעירים ירקדו ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו. וכן זמנו קר ויבש, ואליו הקיבה שבכחו מקריש ומיבש ומחזיר המים לקרח הנורא:

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'.