מקורות
השלך לפני פרעה יהי לתנין תנן העומד להתפלל אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות מצרים אמר רבי שמעון בן פזי דכתיב (ירמי' מו, כב) קולה כנחש ילך מה הנחש מלחש והורג אף מלכות מצרים מלחשת והורגת כי הוא נותן בבית האסורים ומלחש עליו להורגו. דבר אחר מה ראה הקדוש ברוך הוא להקיש מלכות מצרים לנחש מה הנחש מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה כשם שהנחש מעוקם אף פרעה מעוקם כשיבא להתעקם אמור לאהרן ויתלה את המטה כנגדו כלומר מזה אתה לוקה:
ויחזק לב פרעה, ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה, כועס הוא מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד, אינו מבין כסיל הוא (קהלת ז) כי כעס בחיק כסילים ינוח, במה מייסרים את הכסיל במטה, שנאמר (משלי כו) ושבט לגו כסילים, אף משה ייסר פרעה במטה שנאמר והמטה אשר נהפך לנחש וגו', ד"א כבד לב פרעה א"ל הקדוש ברוך הוא רשע בלשון שהכבדת בו בלשון אני מתכבד עליך שנאמר (שמות יד) בהכבדי בפרעה, לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר] לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא נצרך תפוש אותו, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, כדי שיתיירא ממנו.
עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת
אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח
ויבלע מטה אהרן- (שבת צז) מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן
ב ויאמר אליו ה' מזה בידך ויאמר מטה ג ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ד ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים – באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואומר להם כך אותותיו של אלהיכם בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכין להם כלום מביאין מורייס לאספמיא דגים לעכו אין אתם יודעין שכל הכשפים ברשותי הן מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם ועשו אף הם כך ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך שנאמר ויקרא גם פרעה מהו גם שאף לאשתו קרא ועשתה כן ויעשו גם הם חרטומי מצרים מהו גם אפילו התינוקות של ארבע וחמש שנים קרא ועשו כן:
לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך
טעם ברכת אתה חונן מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות שאם אין בינה אין תפלה
אמר רבי יצחק, תלת ענייני הכא, אנחה, שועה, צעקה, וכל חד מתפרשא מאחרא. אנחה כתיב ויאנחו בני ישראל, צעקה דכתיב ויצעקו, שועה דכתיב ותעל שועתם, וכל חד בלחודוי מתפרשא, וכלהו עבדו ישראל. אמר רבי יהודה, צעקה ושועה עבדו, אנחה לא עבדו, משמע מדכתיב ויאנחו, ולמעלה היתה האנחה בשבילם. צעקה ושועה במאי אתפרשן, אמר רבי יצחק, אין לך שועה אלא בתפלה, שנאמר (שם לט יג) שמעה תפלתי יהו"ה ושועתי האזינה, (שם פח יד) אליך יהו"ה שועתי, (שם ל ג) שועתי אליך ותרפאני, צעקה, שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי הודה, הלכך גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, הדא הוא דכתיב (איכה ב יח) צעק לבם אל יהו"ה, צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזו קרובה להקדוש ברוך הוא יותר מתפלה ואנחה, דכתיב (שמות כב כג) כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו