(יז) ויהי כראות אחאב את אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל:(יח) ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ידוד ותלך אחרי הבעלים:(יט) ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות אכלי שלחן איזבל: (כ) וישלח אחאב בכל בני ישראל ויקבץ את הנביאים אל הר הכרמל: (כא) ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ידוד האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר:(כב) ויאמר אליהו אל העם אני נותרתי נביא לידוד לבדי ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש: (כג) ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על העצים ואש לא ישימו ואני אעשה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש לא אשים:(כד) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ידוד והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר: (כה) ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם ואש לא תשימו: (כו) ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין ענה ויפסחו על המזבח אשר עשה:(כז) ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ: (כח) ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם:(כט) ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול ואין ענה ואין קשב: (ל) ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ידוד ההרוס: (לא) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ידוד אליו לאמר ישראל יהיה שמך: (לב) ויבנה את האבנים מזבח בשם ידוד ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח:(לג) ויערך את העצים וינתח את הפר וישם על העצים: (לד) ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו: (לה) וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים:(לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ידוד אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה: (לז) ענני ידוד ענני וידעו העם הזה כי אתה ידוד האלהים ואתה הסבת את לבם אחרנית: (לח) ותפל אש ידוד ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה: (לט) וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ידוד הוא האלהים ידוד הוא האלהים:

אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך:

אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות, בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. (משלי לא) שקר החן והבל היפי, אשה יראת יי היא תתהלל. ואומר, תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר, (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. ביום חתנתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. אמן:

וריש לקיש אמר: תיו – סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא; דאמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת.

חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת – אמצעית לאותיות, וראשון ואחרון, על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא.

כה אמר ידוד מלך ישראל וגאלו ידוד צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים:

ושטן מאי אמר אמר ליה: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני. ממאי אמר רמי בר חמא: השטן – בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי, תלת מאה ושיתין וארבעה יומי – אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי – לית ליה רשותא לאסטוני.

גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא {ולו} אחד בהם:

(לו) כי ידין ידוד עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב:(לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו:(לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה:(לט) ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל:(מ) כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם:(מא) אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:(מב) אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב:(מג) הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו: