(א) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: (ב) ואני כמעט נטוי {נטיו} רגלי כאין שפכה {שפכו} אשרי:(ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה: (ד) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם: (ה) בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו: (ו) לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו: (ז) יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב: (ח) ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו: (ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ: (י) לכן ישיב {ישוב} עמו הלם ומי מלא ימצו למו: (יא) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון:(יב) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל: (יג) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי: (יד) ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים: (טו) אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי:(טז) ואחשבה לדעת זאת עמל היא {הוא} בעיני:(יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם:(יח) אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:(יט) איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות:(כ) כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה: (כא) כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן: (כב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך: (כג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני: (כד) בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני: (כה) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ: (כו) כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם: (כז) כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך:(כח) ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני ידוד מחסי לספר כל מלאכותיך:

ואחשבה – בלבי. לדעת זאת – מה היא מדתו של הקב"ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט:

(א) מזמור שיר ליום השבת:(ב) טוב להדות לידוד ולזמר לשמך עליון: (ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות(ד) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור:(ה) כי שמחתני ידוד בפעלך במעשי ידיך ארנן:(ו) מה גדלו מעשיך ידוד מאד עמקו מחשבתיך:(ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת:(ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד:(ט) ואתה מרום לעלם ידוד:(י) כי הנה איביך ידוד כי הנה איביך יאבדו יתפרדו כל פעלי און:(יא) ותרם כראים קרני בלתי בשמן רענן:(יב) ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני:(יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה:(יד) שתולים בבית ידוד בחצרות אלהינו יפריחו:(טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:(טז) להגיד כי ישר ידוד צורי ולא עלתה {עולתה} בו:

לקראת שבת לכו ונלכה. כי היא מקור הברכה. מראש מקדם נסוכה. סוף מעשה במחשבה תחלה. לכה דודי:מקדש מלך עיר מלוכה. קומי צאי מתוך ההפכה. רב לך שבת בעמק הבכא. והוא יחמול עליך חמלה. לכה דודי:התנערי מעפר קומי. לבשי בגדי תפארתך עמי. על יד בן ישי בית הלחמי. קרבה אל נפשי גאלה. לכה דודי:התעוררי התעוררי. כי בא אורך קומי אורי. עורי עורי שיר דברי. כבוד ידוד עליך נגלה. לכה דודי: לא תבושי ולא תכלמי. מה תשתוחחי ומה תהמי. בך יחסו עניי עמי. ונבנתה עיר על תלה. לכה דודי: והיו למשסה שאסיך. ורחקו כל מבלעיך. ישיש עליך אלהיך. כמשוש חתן על כלה. לכה דודי:ימין ושמאל תפרוצי. ואת ידוד תעריצי. על יד איש בן פרצי. ונשמחה ונגילה. לכה דודי

ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים שבתורה זכור ושמור ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר (ישעיהו נ"ח) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד: (ב) איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך:

ר' יהודה אומר על סילוק דעת ועל סילוק שכינה אפשר שהיה צדקיה רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו אלא על אותו שעה נאמר (ירמיה ד') יאבד לב המלך ולב השרים וגו'.

כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול.

(י) רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו:(יא) מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ידוד צדקת פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם ידוד:(יב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם:

(כב) לכן כה אמר ידוד אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו:(כג) כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו:

דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:

(א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ידוד והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים:(ב) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי {לך} בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן: (ג) ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי {שכניך} כלים רקים אל תמעיטי:(ד) ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי:

אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים:

אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים:

טהור – מלקבל טומאה, וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים:

אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאע"פ שחרב בקדושתו עומד:

ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם.

אמרו כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה.

(א) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: (ב) ואני כמעט נטוי {נטיו} רגלי כאין שפכה {שפכו} אשרי:(ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה: (ד) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם: (ה) בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו: (ו) לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו: (ז) יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב: (ח) ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו: (ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ: (י) לכן ישיב {ישוב} עמו הלם ומי מלא ימצו למו: (יא) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון:(יב) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל: (יג) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי: (יד) ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים: (טו) אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי:(טז) ואחשבה לדעת זאת עמל היא {הוא} בעיני:(יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם:(יח) אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:(יט) איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות:(כ) כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה: (כא) כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן: (כב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך: (כג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני: (כד) בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני: (כה) מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ: (כו) כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם: (כז) כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך:(כח) ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני ידוד מחסי לספר כל מלאכותיך:

ואחשבה – בלבי. לדעת זאת – מה היא מדתו של הקב"ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט:

(א) מזמור שיר ליום השבת:(ב) טוב להדות לידוד ולזמר לשמך עליון: (ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות(ד) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור:(ה) כי שמחתני ידוד בפעלך במעשי ידיך ארנן:(ו) מה גדלו מעשיך ידוד מאד עמקו מחשבתיך:(ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת:(ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד:(ט) ואתה מרום לעלם ידוד:(י) כי הנה איביך ידוד כי הנה איביך יאבדו יתפרדו כל פעלי און:(יא) ותרם כראים קרני בלתי בשמן רענן:(יב) ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני:(יג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה:(יד) שתולים בבית ידוד בחצרות אלהינו יפריחו:(טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:(טז) להגיד כי ישר ידוד צורי ולא עלתה {עולתה} בו:

לקראת שבת לכו ונלכה. כי היא מקור הברכה. מראש מקדם נסוכה. סוף מעשה במחשבה תחלה. לכה דודי:מקדש מלך עיר מלוכה. קומי צאי מתוך ההפכה. רב לך שבת בעמק הבכא. והוא יחמול עליך חמלה. לכה דודי:התנערי מעפר קומי. לבשי בגדי תפארתך עמי. על יד בן ישי בית הלחמי. קרבה אל נפשי גאלה. לכה דודי:התעוררי התעוררי. כי בא אורך קומי אורי. עורי עורי שיר דברי. כבוד ידוד עליך נגלה. לכה דודי: לא תבושי ולא תכלמי. מה תשתוחחי ומה תהמי. בך יחסו עניי עמי. ונבנתה עיר על תלה. לכה דודי: והיו למשסה שאסיך. ורחקו כל מבלעיך. ישיש עליך אלהיך. כמשוש חתן על כלה. לכה דודי:ימין ושמאל תפרוצי. ואת ידוד תעריצי. על יד איש בן פרצי. ונשמחה ונגילה. לכה דודי

ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים שבתורה זכור ושמור ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג שנאמר (ישעיהו נ"ח) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד: (ב) איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך:

ר' יהודה אומר על סילוק דעת ועל סילוק שכינה אפשר שהיה צדקיה רואה אחרים שהיו מנקרין את עיניו ולא היה לו דעת להטיח את ראשו בכותל עד שיצאת נשמתו אלא גרם לבניו שיהרגו לפניו אלא על אותו שעה נאמר (ירמיה ד') יאבד לב המלך ולב השרים וגו'.

כדתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול.

(י) רכבי אתנות צחרות ישבי על מדין והלכי על דרך שיחו:(יא) מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ידוד צדקת פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם ידוד:(יב) עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר קום ברק ושבה שביך בן אבינעם:

(כב) לכן כה אמר ידוד אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו:(כג) כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו:

דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:

(א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ידוד והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים:(ב) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי {לך} בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן: (ג) ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי {שכניך} כלים רקים אל תמעיטי:(ד) ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי:

אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים:

אמר רב מעין המיטלטל טהור וזהו בארה של מרים:

טהור – מלקבל טומאה, וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין ממנו כשאובין, ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של מרים:

אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאע"פ שחרב בקדושתו עומד:

ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמורה במקדש לעולם.