(יב) ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו:

דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום:

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם:

רב אחא בשם רבי יוסי בר חנינא בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם. אמר לו הקב"ה משה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה רבי אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבונו של עולם יהי רצון שיצא מחלצי אמר לו הקב"ה חייך שיצא מחלציך הדא הוא דכתיב ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר.

תעבדון את האלהים על ק"ך צרופי אלהים שמשה עלה אל אלהים והיה איש אלהים לפני מותו והמתיק כל ק"ך בתים. רזא עילה איכא בהאי ענינא ב' פעמים הסנה הראה לו ד' אנשים שחיו מנין הסנה וכולם מחילי' דמשה קאתו והם סוד משה והלל ור' עקיבא ורבי יוחנן בן זכאי ולפי שמשה והלל תרווייהו כחדא אזלי לכן יצאה בת קול יש כאן אחד ראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו רק שאין דורו זכאי לכך בסנהדרין דף י"ב לפי שמשה והלל ענוותן סגי לכן כתב ומשה היה ענו מאוד כתיב עני בי' זעירא לימוד על הלל שהוא מחייב את עניים ותרווייהו איתניהו משה היה עניו מאוד וכמו שהוא הי' עני מאוד כן הלל היה ג"כ שהי' עני ומחייב כל העניים והיה ג"כ עניו גדול כמו שמשה הי' סוד תורה שבכתב כן היל"ל ר"ת "הוא "יהיה "לך "לפה סוד תורה שבע"פ ולפי שמשה סוד ו' לכן ו' מאות סדרים משניות היו בימי הלל. (שבת) וכשאמר הקב"ה למשה "היה "לך "לעזרני רמז על דורו של הל"ל ומשה היה כלול תפארת בראשו והלל בגוף ור' עקיבא ורבי יוחנן בן זכאי בידים (ישעי' סג) מוליך לימין משה זר"ע תפארתו ז"ה ר' עקיבא ולפיכך היה רבי יוחנן בן זכאי מן קטן שבתלמידים של הלל שמונים תלמידים היה לו כי בן שמונים שנה היה משה בעמדו לפני פ"ה ר"ע וירא העם כי בש"ש משה 'בן 'שמונים' שנה ר"ת בש"ש ג"פ סנה בפ' אחד בגי' משה.

ד"א כי קרוב הוא בקרוב ירשו כנעניים את הארץ שנא' שם ט"ו ודור רביעי ישובו הנה. לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והן בטלים מן התורה אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נכללת בגופן. מכאן היה ר' שמעון אומר לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושוין להם אוכלי תרומה.

תמלח למאי אתא לכדתניא במלח יכול תבונהו ת"ל תמלח… מאי תבונהו אמר רבה בר עולא הכי קאמר יכול יתבוננו כתבן בטיט אמר ליה אביי אי הכי יתבוננו מיבעי ליה אלא אמר אביי יכול יעשנו כבנין אמר ליה רבא אי הכי יבננו מיבעי ליה אלא אמר רבא יכול תבונהו מאי תבונהו אמר רב אשי יכול יתן בו טעם כבינה תלמוד לומר תמלח כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו.

אמרי ליה יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים אמר להו אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול:

אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני.

אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים.

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו

ויסע משה – (מכילתא) הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות (מכילתא) והיו ישראל מוצאין אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים שנא' (שיר א) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם:

ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר…

ואמר רב יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא דבתר מיטרא כמיטרא שימשא דבתר מיטרא כתרי מטרי.

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ליתי מר ליתני אמר ליה חלש לבאי ולא יכילנא לימא מר מילתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ שדה הוא אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת וכתיב אתו תשחית וכרת הא כיצד אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואתו לא תכרת ואם לאו אתו תשחית וכרת.