מקורות
ובמימר פומך חכימו מיא קמו כשור אזליא קפו תהומין בלבא דימא:
ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
(ט) ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך… (יא) קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חחני אלקים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח
ויקח עשו את נשיו ואתבניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו….
יתן ה' את אויבך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך
והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההו יהיה ה' אחד ושמו אחד.
גמרא אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג השבועות לחג המצות.
(יב) הוי המון עמים רבים כהמות ימיםיהמיון ושאון לאומים כשאור מים כבירים ישאון. (יג) לאומים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורודף כמוץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה
ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים
הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו
דע – כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד.
בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהו"ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו. וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור. עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד:
אמר רבא אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן והאמר מר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי.
היא שצונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום והוא אמרו ית' וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל שנה שנה ושמטה שמטה כמו שבארנו במה שקדם כן חייב כל אחד ואחד ממנו למנות ימות העומר יום יום ושבוע שבוע שהוא אמר תספרו חמשים יום ואמר שבעה שבועות תלך וכמו שמנין השנים והשמטים מצוה אחת כמו שבארנו כן ספירת העומר מצוה אחת וכן מנה אותה כל מי שקדמנו מצוה אחת והאמת מה שעשו בזה ואל יטעך אמרם מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ותחשוב שהם שתי מצות כי כל חלק וחלק מחלקי אי זה מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות החלק ההוא ממנה ואמנם היו שתי מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה וזה מה שלא יעלם למי שיטעם הדבור כי אתה כשתאמר חובה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה ההיא מצוה בפני עצמה והראיה הברורה על זה היותנו מונים השבועות גם כן בכל לילה באמרנו שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים ואילו היו השבועות מצוה בפני עצמה לא היינו מסדרין מנינם כי אם בלילי השבועות לבד והיינו אומרים שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת ימי העומר ועל ספירת שבועי העומר ואין הדבר כן אבל המצוה היא ספירת העומר ימיו ושבועותיו כמו שתקנו ומצוה זו אין הנשים חייבות בה:
יום אחד – לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון כמו שכתוב בשאר הימים שני שלישי רביעי למה כתב אחד לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום ב' כך מפורש בב"ר:
ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא):
ויהי כל נפש יצאי ירק יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים
וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים
ובאת אתה וזקני ישראל וגו' חלק כבוד לזקנים ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו למה קורא אותם עברים על שום שעברו ים.