ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, א"ר יונתן הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משתבחת והולכת, כך הקדוש ברוך הוא אינו מנסה את הרשעים למה שאין יכולין לעמוד דכתיב (ישעיה נז) והרשעים כים נגרש, ואת מי מנסה את הצדיקים שנא' (תהלים יא) ה' צדיק יבחן (בראשית לט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו וגו', ויהי אחר הדברים האלה, אמר רבי יונתן היוצר הזה כשהוא בודק את הכבשן שלו אינו בודק את הכלים המרועעים למה שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד הוא שוברו, ומה הוא בודק בקנקנים ברורים שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו שוברו, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן, א"ר אלעזר לבעל הבית שהיה לו שתי פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על אותה שכחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן.

עשרה נסיונות נתנסה אברהם וכו'. יש לשאול למה נתנסה אברהם יותר מיצחק ויעקב, ואף שמצאנו כי גם יצחק ויעקב נתנסו כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין ק"ז, ב') מ"מ לא מצינו בפי' רק אצל אברהם, ועוד קשה מה ענין הנסיון כי הוא יתברך יודע הכל למה צריך לנסות את הצדיק. יש לך לדעת כי הנסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק כדי שיהיה נמצא צדקתו בפעל נגלה ולא שיהיה צדיק נסתר, ולא היה ראוי אברהם לכל המעלות אשר נתן הש"י אליו רק כאשר היה נמצא צדקתו בפעל. ולפיכך נאמר אצל הנסיון (בראשית כ"ב) והאלהים נסה את אברהם ולא כתיב וה' נסה את אברהם, כי הנסיון הוא שרצה הש"י שתהיה הידיעה בצדקתו של אברהם במדת הדין לא במדת הרחמים, ואין הידיעה במדת הדין רק כאשר נמצא נגלה בפעל לגמרי ואז הידיעה בצדקתו הוא במדת הדין, וכאשר הידיעה בצדקתו במדת הדין דבר זה הוא טוב לו בודאי. וזהו שאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, פי' עתה ידעתי במדת הדין לגמרי כי ירא אלהים אתה. וזה אמרם במדרש והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש (בראשית כ"ב, ב') עתה ידעתי להשיב לשטן ולאומות העולם המקטרגין עליך מה היא החבה שיש לך, שזכרו השטן ואומות העולם, ומפני שהש"י מאבד האומות מפני אברהם ולפיכך השטן והאומות מקטרגים במדת הדין למה דבר זה לאבד את האומות מפני אברהם והם מקטרגים במדת הדין, ועל ידי הנסיון יש להשיב במדת הדין, כי הנסיון עושה הדבר נגלה לגמרי עד שהדבר נמצא בפעל לגמרי ודבר שהוא נמצא בפעל לגמרי יש תשובה אף למדת הדין. ומאחר שעיקר הנסיון הזה להוציא אל פעל הנגלה צדקת הצדיק היה אברהם בפרט ראוי לנסיון. כי הדור שהיה בו אברהם כולו תוהו וחושך שלא היה בהם מציאות, והוא יתברך רצה שיהיה אברהם התחלת אור המציאות בעולם, ובזה שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות יוצא צדקתו לפעל לגמרי היה אברהם אור המציאות. ולפיכך נתנסה אברהם בעשרה נסיונות דוקא, כי מאחר שהיה לו לאברהם חבור אל הדורות שהיו כלם חושך ולא אור, רצה הש"י להבדיל ביניהם שיהיה יוצא אור המציאות של אברהם לפועל לכך נתנסה: וכן אמרו במדרש (ב"ר פנ"ה) והאלקים נסה את אברהם זה שאמר הכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נס להתנוסס לנסותם בעולם לגדלם כנס של ספינה וכל כך למה מפני קושט סלה שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שרוצה עשיר אותו עושה כי אברהם כשרצה עשה אותו עשיר כשרצה עשה אותו מלך יכול אתה להשיבו יכול אתה לעשות מה שעשה אברהם אבינו אברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק אחר כל הצער הזה אמר לו הקדוש ברוך הוא קח נא את בנך את יחידך ולא עכב זהו ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו היוצר הזה אינו מקיש על קנקנים מרועעים שאינו מספיק להקיש עד שהוא שוברן רק הוא בודק קנקנים יפים שאפי' מקיש עליהם כמה פעמים אינו שוברם הפשתני הזה כל זמן שמקיש עליהם פשתנו נעשה יפה כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיקים משל לבעל הבית שיש לו שתי פרות אחת כחה רע ואחת כחה יפה על מי נותן את העול לא על אותו שכחה יפה כך הקדוש ברוך הוא אין מנסה אלא הצדיקים ע"כ במדרש. הרי לך כי הנסיון הוא לצדיק בשביל מדת הדין שיהיה צדקתו במדת הדין ולכך צריך שיהיה צדקתו בפועל נגלה לגמרי ואז צדקתו במדת הדין ודבר זה מבואר. ופירוש המדרש שהכתוב אומר ה' צדיק יבחן, דמשמע שדוקא הצדיק הקדוש ברוך הוא מנסה אותו, ולכך הביא משלים שראוי דוקא שיהיה מנסה הצדיק. כי הנסיון הוא על ג' פנים, האחד מצד מדת הדין שיהיה צדקתו בפועל לגמרי ולא יהיה בכח ומצד זה ראוי שיהיה הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיק דוקא להוציא צדקתו אל הפועל, שאין הרשע עומד בזה ואם יש בו צדקות מעט אי אפשר שיוציא צדקתו יותר אל הפועל, ולכך מדמה אותו ליוצר שמקיש על הקנקנים שאותו שיודע בהם שאינם עומדים כאשר מקיש עליהם אינו מקיש עליהם כלל, אבל אותם שאפשר שיהיו עומדים ולא ישברו הוא מקיש עליהם, וכך אין הקדוש ברוך הוא מנסה להוציא צדקתו אל הפועל רק הצדיקים כדי שיהיה צדיקים במדת הדין. ויש עוד נסיון שהקב"ה מנסה את הצדיק שמביא עליו יסורין של אהבה למרק אותו על ידי יסורין לזכך נפשו והם נקראים יסורין של אהבה, וגם זה לא שייך רק בצדיק שהש"י חפץ לזכך את נפשו כמו שיתבאר בענין יסורין של אהבה בנתיבות עולם, לכך מביא ראיה מן הפשתני זה שאינו כותש רק הפשתן שהוא יפה ומפני שהוא מכה עליו נעשה לבן וצח, וכך כאשר באין יסורין על הצדיק נעשה נפשו זכה וטהורה, ויש לך להבין המשל הזה שהוא משל נכבד מאוד. ומביא עוד משל למי שיש לו שתי פרות, כי לפעמים באין יסורין ונסיון על הצדיק כאשר הש"י רוצה להביא גזירות רעות על העולם הוא מביא על הצדיק שהוא סובל הגזירה בשביל כל העולם, כמו שמצאנו אצל יחזקאל (יחזקאל ד') שכב על צדך הימנית ונשאת עון ישראל וגו', וזה שמדמה לשתי פרות שנותן העול על הפרה שכוחה יפה, וכך כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להביא עול גזירתו בשביל חטא שהוא בעולם מביא הקדוש ברוך הוא על הטובים שהם יכולין לעמוד בגזירתו יתברך ובעולו, הרי לך מבואר ענין הנסיון שהקב"ה היה מנסה את אברהם בעשרה נסיונות:

לבעבור נסות אתכם – לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם: נסות – לשון הרמה וגדולה, כמו (ישעיה סב י) הרימו נס, ארים נסי (ישעיהו מט כב), וכנס על הגבעה (ישעיהו ל, יז), שהוא זקוף:

כי עתה ידעתי – מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהים אתה

תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון – שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב – אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא – שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה – תלמוד לומר ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? – מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? – לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו.

ולכן יחכה ה' לחננכם – יחכה פעל יוצא, כלומר יבטיחכם שתחכו לו לחננכם שעוד יחון אתכם ויסעד אתכם, ובענין הזה על אשר יחלתני, יש מפרשים הפסוק הזה עם הפרשה הבאה אחריו עתידה, והנכון שהוא מענין הפרשה שמדבר על דורו של חזקיהו ועל הרעים שבהם שמבקשים עזר ממצרים אמר עד הפסוק הזה, והפסוק הזה כנגד הטובים חזקיהו וסיעתו: לחננכם – לחנן אתכם, לחנן בשקל אין גחלת לחמם: ירום לרחמכם – ירום וינשא על מחנה אשור לרחם אתכם: כי אלהי משפט ה' – ולא יספה הצדיקים עם הרשעים: אשרי כל חוכי לו – כי הם יוצלו:

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? – אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני. שנאמר בחנני ה' ונסני וגו'. אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה. מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע.

וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך

ישקני מנשיקות פיהו – זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה: כי טובים – לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה, ולשון עברי הוא להיות כל סעודת עונג ושמחה נקראת על שם היין כענין שנאמר (אסתר ז) אל בית משתה היין (ישעיה כד) בשיר לא ישתו יין (שם /ישעיהו כ"ד/) והיה כנור ונבל וחליל ותוף ויין משתיהם זהו ביאור משמעו, ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו:

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יקוק מקדשכם: המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יקוק:

המוציא אתכם – על מנת כן:

והמצוה התשיעית היא שצונו לקדש השם והוא אמרו (אמור כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל. וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם ושלא נפחד בהיזק שום מזיק. ואף על פי שבא עלינו מכריח גובר יבקש ממנו לכפור בו יתעלה לא נשמע ממנו אבל נמסור עצמנו למיתה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו ואף על פי שלבנו מאמין בו יתעלה. וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם רוצה לומר מסירת נפשנו למות ביד האונס על אהבתו ית' ואמונת יחודו. כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה (דניאל ג) בזמן נבוכדנצר הרשע כשגזר להשתחות לצלם והשתחוו כל העמים וישראל בכלל ולא היה שם מקדש שם שמים והיתה בזה חרפה גדולה על ישראל שנעדרה המצוה הזאת מכלם ולא היה שם מקיים אותה אבל פחדו הכל ולא נצטותה מצוה זו אלא למעמד הגדול ההוא שפחד ממנו העולם כלו והיה בו ראוי שיפורסם הייחוד ויגלה ברבים בעת ההיא. ויעד השם על ידי ישעיה (כט) שלא תשלם חרפת ישראל בעדות ההיא ושייראו בהם ילדים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות וימסרו נפשם ויפרסמו ויחזקו האמונה ויקדשו את השם ברבים כמו שצונו יתעלה על ידי משה רבנו. והוא אמרו לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגומר. ולשון ספרא (אמור ספ"ט) על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים. ובגמר סנהדרין (עד ב) אמרו בן נח מצווה על קדושת השם או אינו מצווה תא שמע שבע מצוות נצטוו בני נח ואם אתה אומר כן תמניא הוו. הנה כבר התבאר לך שהיא מכלל מספר המצוות שהם חובה לישראל ולקחו ראיה על מצוה זו מאמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. והנה התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין (עד א)