מקורות

ירושלמי מגילה א א

תני בשם רבי נתן כל החדש כשר לקריאת המגילה מה טעמא [שם כב] והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו'

אסתר ט כב

כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים

ספר יצירה ה י

המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם דגים בעולם ואדר בשנה וטחול בנפש זכר ונקבה עשאן כמין עריבה סידרן כמין חומה ערכן כמין מלחמה:

תהלים ב ד

יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו:

בראשית יח יב-טו

(יב) ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן:(יג) ויאמר ידוד אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי:(יד) היפלא מידוד דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן:(טו) ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת:

אדרת אליהו לג ב

פירוש אחר, "ה' מסיני בא" וגו'. שזכו מחמת עצמן בשביל שאמרו נעשה ונשמע. "וזרח משעיר". כמו שאמרו בגמרא (בספרי כאן) כשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון, ובא אל ישמעאל אמרו לו תורה מה כתיב בה, אמר להם לא תנאף, אמרו אי אפשר תנה לישראל וכו', וכולם נתנו להם מתנות דהיינו עשו וישמעאל, ונתנו להם עשייה ושמיעה שאמרו 'נעשה ונשמע'. "ואתה מרבבת קדש". שגם שאר השרים נתנו להם מתנות:

עובדיה א ב

הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד:

בראשית כח ט

) וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה:

שמות יז יא

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק:

יחזקאל כ לב

) והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן:

סנהדרין צז ב

אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו. כתנאי, רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה – אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

רמב"ם תשובה ז ה

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.

ברכות נה א

אמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה – דכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.