ועשית מזבח מקטר קטורת – הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם, וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (להלן לז כה), אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות, בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי (לעיל כט מג), ושכנתי בתוך בני ישראל (שם מה), אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטרת להקטיר לכבוד השם. וזהו רז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה (שבת פט א), כי הקטרת במדת הדין, שנאמר ישימו קטורה באפך (דברים לג י), מן וחרה אפי (שם לא יז), והוא מה שאמר בקטרת זרה ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י ג), שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי.

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! – אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. – אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה – אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה – לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה – זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? … מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים – לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה – מי הוה ידע?

רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.

כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו.

איבעיא להו: כהן, מהו ביפת תואר? חידוש הוא, לא שנא כהן ולא שנא ישראל, או דילמא שאני כהנים, הואיל וריבה בהן מצות יתרות? רב אמר: מותר, ושמואל אמר: אסור. בביאה ראשונה – דכ"ע לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

במתניתא תנא: יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה…. אמר ריש לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'. הוא יצר הרע, כתיב התם: רק רע כל היום, וכתיב הכא: רק אליו אל תשלח ידך. הוא מלאך המות, דכתיב: אך את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא.

ויאמר ה' אל משה, קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד בבד יהיה. ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש. ושחקת ממנה הדק ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה קדש קדשים תהיה לכם.

וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

משיח – דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' וגו', וכתיב והריחו ביראת ה'… רבא אמר: דמורח ודאין, דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ.

כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני! אלא מהכא: כי לבני לוט נתתי את ער ירושה.

וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי.

משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן … בשלמא מקדש איקרי משכן, דכתיב: ונתתי משכני בתוככם, אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן? אילימא מדכתיב: ונסעו הקהתים נושאי המקדש, ההוא בארון כתיב! אלא מהכא: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וכתיב: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן.

ד"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, שהוא שקול כנגד העולם, שקרוי אוהל כשם שמשכן קרוי אוהל. כיצד, כתיב בראשית ברא אלהים וגו' וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה, ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאוהל על המשכן. כתיב בשני (בראשית א) יהי רקיע ויהי מבדיל וגו', ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם. בשלישי יקוו המים מתחת השמים, ובמשכן ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה. ברביעי יהי מאורות ברקיע השמים, ובמשכן ועשית מנורת זהב טהור. בחמישי ועוף יעופף על הארץ, ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים. בששי נברא אדם, ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. בשביעי כתיב (בראשית ב) ויכולו השמים וגו', ובמשכן ותכל כל עבודת משכן וגו'. בבריאת עולם כתיב ויברך אלהים, ובמשכן ויברך אותם. בשביעי ויכל אלהים, ובמשכן ויהי ביום כלות משה, בשביעי ויקדש אותו, ובמשכן ויקדש אותו, הוי את המשכן.

אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. כתיב הכא וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו.

ואמר אי אלהימו צור חסיו בו – זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה? … נטל סייף וגידר את הפרוכת, ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר: שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות.

השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי.

ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות.

דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע… יואל קראו צפוני, שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם. תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם – זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם… כי הגדיל לעשות – אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם.