מקורות

בית שמואל אבן העזר קכו כ

אייר בשני יודין. רמז לדבר אברהם יצחק יעקב רחל

ראש השנה יא א

רבי אליעזר אומר: מנין שבתשרי נולדו אבות – שנאמר ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג – ירח שנולדו בו איתני עולם. מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפי הוא – כדכתיב איתן מושבך, ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאתנים מוסדי ארץ, ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. מדלג על ההרים – בזכות אבות, מקפץ על הגבעות – בזכות אמהות. רבי יהושע אומר: מנין שבניסן נולדו אבות – שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו – בירח שנולדו בו זיותני עולם. –

רשי ראש השנה יא א

בחדש זיו – אייר הוא. שנולדו בו זיותני עולם – כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן, אי נמי: זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה

מהרל נתיב התורה יב

ומה שאמר שמתו מפסח ועד עצרת, יש לפרש כי הזמן הזה מפסח ועד עצרת מורה על כבוד התורה, כי הספירה ארבעים ותשעה יום עד מתן תורה כי התורה היא מתעלה עד שער החמשים, ולפיכך הספירה ז' שבועות מדריגה אחר מדריגה עד שער החמשים, והם לא נתנו כבוד לתורה לנהוג כבוד בחבריהם, כמו שיש לתורה התעלות כמו שמורה עליו ימי הספירה שיש לתורה התעלות עד שער החמשים ולפיכך מתו מפסח ועד עצרת דווקא. ומתו גם כן שלשים ושנים ימים כמנין כבוד דהוא ל"ב, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, ובל"ג בעומר שהוא י"ח אייר פסקו כי אייר מספרו ארך וי"ח בחודש שהוא חי דהיינו ארך חי באותו יום פסקו מלמות כי התורה היא ארך חי בימינה, וכאשר קבלו עונשם כמספר כבוד אז חזר להם מיום י"ח אייר שהוא כמספר ארך חי אריכת ימים, שנאמר בתורה (שם) אורך ימים בימינה, אף על גב דאמר שמתו מפסח ועד עצרת, מכל מקום הגזירה פסקה בל"ב בעומר שלא חלה עוד אחד רק אותם שחלו קודם מתו לאחר ל"ג בעומר:

ספר יצירה פרק ה

שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק חקקן חצבן שקלן צרפן המירן וצר בהם שנים עשר מזלות בעולם סימן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. ואלו הן שנים עשר חודשים בשנה ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר. ואלו הן שנים עשר מנהיגין בנפש שתי ידים ושתי רגלים שתי כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קרקבן [שתי לועזים ושתי עליזים שתי יועצים ושתי יעוצים שתי טורפין ושתי ציידים] עשאן כמין (מדינה) [מריבה] וערכן כמין מלחמה גם את זה לעומת זה עשה האלהים: כיצד צרפן. המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם ואייר בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ' ח' קשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם ותמוז בשנה ורגל שמאל בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם ואב בשנה וכוליא ימין בנפש. המליך אות י' וקשר לו כתר וצר בו בתולה בעולם ואלול בשנה וכוליא שמאל בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם ותשרי בשנה וכבד בנפש. המליך אות נ' וקשר לו כתר וצר בו עקרב בעולם ומרחשון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה ומרה בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם, וטבת בשנה והמסס בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וקרקבן בנפש:

רשי סנהדרין לא ב

לדזיו ליה כבר בתיה – כמשה שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה, לשון אחר: כבר ביתיה כמשה, שהוא בן בית, דכתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, לדזיו ליה – על שם שהיה חכם, וכתיב (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו, ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה, שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (נו, ב), הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו

סידור תפילת שחרית

מליא כל ארעא זיו יקריה

יומא כ ב

תניא כותיה דרב: גביני כרוז מהו אומר – עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם, והיה קולו נשמע בשלש פרסאות. מעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך ושמע קולו בשלש פרסאות, וכשבא לביתו שיגר לו מתנות. ואף על פי כן כהן גדול משובח ממנו, דאמר מר: וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מירושלים ליריחו עשר פרסי. ואף על גב דהכא איכא חולשא והכא ליכא חולשא, והכא יממא והתם ליליא. דאמר רבי לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה – מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים. והאי חירגא דיומא לא שמיה, והיינו דקאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא (כלא) +מסורת הש"ס: [כלה]+ חשיבין. תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה

רשי יומא כ ב

והאי חירגא לא שמיה – והאי פסולת הנסורות, והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש

דניאל פרק ד

אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי: חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני: ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די פשר חלמא יהודענני: באדין עללין עלין חרטמיא אשפיא כשדיא כשדאי וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי: ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת: בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר: וחזוי ראשי על משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא: רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא: עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון ידורן צפרי שמיא ומנה יתזין כל בשרא: חזה הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת: קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי: ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא: לבבה מן אנושא אנשא ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי: בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא עלאה במלכות אנושא אנשא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה עלה: דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה ואנת בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעתני ואנתה ואנת כהל די רוח אלהין קדישין בך: אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי מרי חלמא לשנאיך לשנאך ופשרה לעריך לערך: אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל ארעא: ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא: אנתה אנת הוא מלכא די רבית רבת ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא: ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי: דנה פשרא מלכא וגזרת עליא עלאה היא די מטת על מראי מרי מלכא: ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך עלך עד די תנדע די שליט עליא עלאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה: ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן די תנדע די שלטן שמיא: להן מלכא מלכי ישפר עליך עלך וחטיך וחטאך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך: כלא מטא על נבוכדנצר מלכא: פ לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה: ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי: עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך: ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עלך עד די תנדע די שליט עליא עלאה במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה: בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין: ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ולעלאה ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר: וכל דארי דירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ודירי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת: בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי: כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה: פ

דניאל ד לב

ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ולעלאה ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר: וכל דארי דירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ודירי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת: בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי: כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה

דברים ד יט

ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יקוק אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים: