מקורות

מגילה ל א

ברביעית החדש הזה לכם. תנו רבנן: ראש חודש אדר שחל להיות בשבת – קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע, ואי זו היא שבת ראשונה – כל שחל ראש חודש אדר להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. בשניה – זכור ומפטירין פקדתי, ואי זו היא שבת שניה – כל שחל פורים להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת. בשלישית – פרה אדומה, ומפטירין וזרקתי עליכם, ואי זו היא שבת שלישית – כל שסמוכה לפורים מאחריה. ברביעית החדש הזה ומפטירין כה אמר ה' [אלהים] בראשון באחד לחדש ואיזו היא שבת רביעית – כל שחל ראש חדש ניסן להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.

שמות יב ב

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:

ירושלמי ראש השנה ו א

דא"ר חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה בירח האיתנים שבו נולדו אבות מתו אבות נפקדו אימהות. בראשונה בירח בול שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות. שבו בוללים לבהמה מתוך הבית. בראשונה בירח זיו שבו זיוו של עולם הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין

אסתר ג ז

בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר: ס

שמות רבה טו יא

ד"א החדש הזה לכם הה"ד (שם לג) אשרי הגוי אשר ה' אלהיו משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל שנאמר (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובו נולד יצחק ובו נעקד ובו קבל יעקב את הברכות ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין אמר עשו אותו יום טוב כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור מעול ברזל לחיים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה כך הוציא הקב"ה לישראל מבית האסורין שנאמר (תהלים סח) מוציא אסירי' בכושרות מחשך וצלמות שנא' (שם קז) ויוציאם מחשך וצלמות מעול ברזל לעול תורה מעבדות לחירות שנא' (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם משעבוד לגאולה שנא' (ירמיה נ) גואלם חזק ה' צבאות שמו לכך קבע להם שמחה שהוא נפרע מאויביהם עליה' שנא' (ישעיה נג) ואתן אדם תחתיך:

שמות יב

ויאמר יקוק אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר:(ב) החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:(ג) דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית:(ד) ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה:(ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו:(ו) והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים:(ז) ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם:(ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו:(ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו:(י) ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו:(יא) וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליקוק:(יב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יקוק:(יג) והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים:(יד) והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליקוק לדרתיכם חקת עולם תחגהו:(טו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי:(טז) וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם:(יז) ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם:

ראש השנה לב א

גמרא הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר (רבי) [רבי לוי] כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני רבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית תשעה הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו:

ישעיהו מו י

מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה:

שמות כ יא

כי ששת ימים עשה יקוק את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך יקוק את יום השבת ויקדשהו:

בראשית ח כב

עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו:

רש"י בראשית ב ז

וייצר – שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירהנ לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן:

משנה ברכות ט ה

כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם ו

ברכות מט א

מקדש ישראל והזמנים! – ישראל דקדשינהו לזמנים; מקדש ישראל וראשי חדשים! – ישראל דקדשינהו לראשי – חדשים; מקדש השבת וישראל והזמנים

ראש השנה יא א

בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל

בראשית רבה לך לך מא

חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה אמרפל וחביריו, להפיל עני ואביון (שם שם /תהלים ל"ז/) זה לוט, לטבוח ישרי דרך (שם שם /תהלים ל"ז/) זה אברהם, חרבם תבוא בלבם (שם שם /תהלים ל"ז/ טו) ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו' (בראשית יד טו), אמר לו אביו לא עליתי בני אלא לנדותך מנכסיי, עכשיו הרי כל נכסיי נתונים לך במתנה, אמר הרי עלי הם חרם, אלא שווה בם לאחיי [ד"א חרב פתחו רשעים זה אמרפל וחביריו ויהי בימי אמרפל]

בראשית רבה מב ד

: ויהי בימי אמרפל ג' שמות נקראו לו כוש ונמרוד ואמרפל כוש שהיה כושי ודאי נמרוד שהעמיד מרד בעולם אמרפל שהיתה אמירתו אפילה דאמרי ואפלי בעלמא דאמרי ואפלי באברהם שאמר שירד לכבשן האש ואריוך מלך אלסר א"ר יוסי ממלחייא תמן תנינן איסרין לשם אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים א"ר לוי אתר הוא תמן מצטווח ברומי ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם א"ר יוחנן ותדעל הוה שמו ד"א ויהי בימי אמרפל מלך שנער זו בבל ואריוך מלך אלסר זה (יון) אנטיוכס כדרלעומר מלך עילם זה מדי ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם

עבודה זרה ב ב

אמר להם הקדוש ברוך הוא במאי עסקתם אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה אמר להם הקדוש ברוך הוא כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם גשרים ליטול מהם מכס כרכים לעשות בהם אנגריא מלחמות אני עשיתי שנאמר ה' איש מלחמה.

תהילים ב

למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק:(ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יקוק ועל משיחו:(ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו:(ד) יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו

סידור מוסף ראש חודש

כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות וחוקי ראשי חדשים להם קבעת

מיכה ז טו

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

שבת לא א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו – אין, אי לא – לא. משל לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך והעלה לו. אמר לו: עירבת לי בהן קב חומטון? אמר לו: לאו. אמר לו: מוטב אם לא העליתה.