מקורות
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו:
ואלה שמות בני ישראל – אע"פ שמנאן בחייהן בשמותן חזר ומנאן במיתתן להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנא' (ישעי' מ) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (שמ"ר):
מיתיבי: הללוהו כל כוכבי אור אלמא אור אורתא הוא – הכי קאמר: הללוהו כל כוכבים המאירים. – אלא מעתה, כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי, שאינן מאירין – לא בעו שבוחי והא כתיב הללוהו כל צבאיו – אלא הא קא משמע לן: דאור דכוכבים נמי אור הוא. למאי נפקא מינה לנודר מן האור, דתניא הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים.
בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים:
בלילה. שכל הבוכה בלילה קולו נשמע למרחוק. דבר אחר ולמה בלילה, לפי שהיו קולן הולך למרחוק, ומעשה באשה אחת שהיתה שרויה בשכונת רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת, והיתה בוכה בלילות, והיה ר' גמליאל שומע קולה ונזכר לו חורבן בית המקדש, והיה בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו התלמידים עמדו ופנו אותה משכונתו:
אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה, אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי, וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר,
חנני אדני כי אליך אקרא כל היום:
חנני ה' כי אליך אקרא כל היום. וכי אפשר לו לאדם להתפלל כל היום, אלא העולם הזה שהוא יום לאומות העולם, ולילה לישראל,
והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:
בידוד בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם:
רבנן פתחין פתחא להאי קרא (הושע ה) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם, ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים, מכאן אתה למד שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר (תהלים קה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר (הושע ה) עתה יאכלם חודש את חלקיהם,
אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:
וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה