בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך ה' אלקיך ככוכבי השמים לרוב.

הנה יש לך לדעת ולהבין כי ישראל ושבעים אומות הקדמונים הם מחולקים. ויורה על חלוק שלהם מספרם, כי האומות הם שבעים וישראל הם אומה אחת, ולפי מה שהם האומות מורה עליהם האות שבא על מספר שבעים הוא העי"ן, וכפי מה שהם ישראל שהם אומה אחת מורה עליהם האות שבא על אחד הוא האל"ף. ותחלה יש לך לדעת כי האל"ף והעי"ן קרובים במבטא עד שכמעט אין אדם יכול להבדיל ביניהם. ובמס' מגילה אמרו שם הקורא לאלפי"ן עייני"ן ולעייני אלפי"ן לא ישא את כפיו מוכח מזה שהם שוים בקריאה וגם בצורתם דומים וכו'… ונקרא אות המורה על האומות עי"ן, כי האומות העין והגלוי בהם בשביל שאינם דבוקים בכח קדוש כח עליון נסתר, והם מוציאים הנסתר שהוא סוד שהוא במספר שבעים אל הגלוי אל הע"ן, אבל ישראל שהם דבוקים בכח עליון יש להם כח קדוש נסתר, וכן הוא לשון אל"ף ואאלפך חכמה, כדכתיב ומי עם חכם ונבון וגו', וכל זה בשביל החכמה העליונה היא התורה שיש בישראל. ואל"ף הוא אותיות פל"א, שהוא לשון העלם והסתר, שיש בישראל העלמה והסתר שהם דבוקים בכח קדוש נסתר הפך האומות, ולכך אמרו חכמים שעמדו על דברי החכמה (חולין קלג ב) "סתם עכו"ם מפעא פעי".
וכל זה מפני שהוא מן שבעים אומות שמורה עליהם אות העי"ן שיש בהם הגלוי הגמור ולכך מוציא הכל אל הגלוי, הפך ישראל שהם בעלי סוד כמו שמורה על זה האל"ף שהוא לשון פלא כמו שהתבאר. אמנם יש בישראל שבעים זקנים והם שבעים סנהדרין ונקראו עי"ן העדה, כי יש בהם עין השכל ואין זה גלוי, כי השכל הוא נעלם מן האדם הגשמי והם ב""ד מופלא, שנגלה להם החכמה המופלאת והנעלמת, ואין זה יוצא אל הגלוי, והם כמנין סוד. לכך שבעים זקנים הם תוך כלל ישראל כי דבר שהוא תוך הכלל אין זה דבר גלוי, אכל האומות הם שבעים בעצמם ובודאי דבר זה גלוי ממש, וזהו שווי האל"ף והעי"ן מפני כי האל"ף הוא ידיעת הנעלם וזהו עי"ן השכל והעי"ן הוא גלוי ממש.
ויש לומר גם כן כי לכך האל"ף והעי"ן שוים בתמונה ובקול ואין הפרש, רק שהעי"ן מורה על נסתר שיצא אל הגלוי, והאל"ף מורה על נסתר שאינו יוצא אל הגלוי, וכן העכו"ם יוצאין אל הגלוי כמו שמורה על זה הענין שאינם דביקים בכח פנימי קדוש אבל ישראל כח עליון שלהם עומד בהעלמו ובהסתרו שהם דביקים בכח קדוש עליון
ומעתה תבין איסור יין נסך ואל תאמר כי ענין היין דבר קטן, שהרי אמר הכתוב עליו "המשמח אלהים ואנשים", ומאחר שאמר המשמח אלהים מורה שהיין ראוי אל הנבדל מן הגשמי. והכל בשביל כי היין יוצא מפנימית הענב, והדבר שהוא נסתר ראוי אל דבר שהוא אלהי. לכך יין במספר 'סוד' ובפרק הדר אמר ר' חייא: כל מי שמתיישב ביינו יש בו מדעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וזה הואיל ונכנס בו היין ולא יצא סודו, שקול הוא כמו סנהדרין ע"כ. ר"ל כי היין הוא במספר סו"ד מפני שהוא בתוך הענב ונסתר בו, ולכך אמרו חמרא וריחני מפקחין, וכל זה מפני שהיין יוצא מפנימית והסתר הענב ומתיחס היין אל השכל שהוא פנימי נעלם ואינו נגלה כמו שאמרנו וכאשר היין נכנס באדם אז פועל האדם הגלוי יותר כי יצא היין ממדרגתו שיש לו מדרגת הנסתר כאשר יין במספר סוד, ונכנס באדם הגשמי שאין לו דבר זה ההסתר רק הגלוי.
ובזה יוצא היין מן הסוד אל הגלוי ואו יש כאן גלוי יותר ויותר, ולכך כאשר נכנס היין שהוא סוד באדם אז יוצא האדם אל הגלוי לגמרי ויוצא סוד. אבל כאשר אין היין פועל באדם הגלוי ומתיישב ביין, אז יש באותו אדם מדעת שבעים זקנים שהם ב"ד מופלא, והם במספר סו"ד. ולכך לא יצא היין אל הגלוי והוא מתיישב ביינו, ולכך הוא שקול כמו שבעים סנהדרין שהם במספר סו"ד. והם בי"ד מופלא ואין בהם היין יוצא אל הגלוי. אבל בשאר אדם פועל הגלוי עד שמביא היין לידי גלוי ערוה ולידי ע"ז וכו'. ובמדרש והביאו רש"י בפרשת נח: ויתגל בתוך אהלה – לא גלו עשרת השבטים רק על עסקי יין, ובא הכתוב לבאר כי הייו פועל הגלוי וכמו שהיה פועל אצל נח גלוי ערוה וכדכתיב ויתגל בתוך אהלה, וכל זה מפני שהיין הוא נסתר, וכאשר היין נכנס באדם יוצא היין מהסתר אל הגלוי, כי אין לסתם אדם מדרגה עליונה הנעלמת, רק לשבעים זקנים, ומביא את האדם שנכנס בו ג"כ לידי גלוי ערוה לגמרי כמו שהביא את נח. וכך עשרת השבטים שהיו נמשכים ביותר אחר היין, הביא אותם לידי גלות, כי הגולה ממקומו יוצא ממקומו ונגלה במקם אחר, וכל זה מענין היין כאשר נכנס באדם הגשמי אז היין יוצא ממדרגתו שיש לו ההעלם ההסתר ופועל באדם הגלוי הגמור עד שהוא נגלה במ"א. ובשביל כך כאשר נגע הגוי ביין אסתאב היין, כי הגוי שיש בו הגלוי כמו שהתבאר מענין הגוי ואין לו הקדושה העליונה הנסתרת. לכך במגע הגוי נכנס היין בשביל זה להיות תחת הע"ז – הם הכחות החיצונות שהם הפך הכח הקדוש עליון נסתר. וזה שאמר הקדוש רשב"י כי אסתאב היין שנגע בו הגוי ונתנסך לאלהים אחרים.

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו יש בו דעת שבעים זקנים יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד

מי שיש לו בן מ"מ פוטר וכו' מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאיתויי ממזר מאי טעמא דאמר קרא ובן אין לו עיין עליו

כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. רבי אמי ורבי אסי חד אמר כל הנותן עינו בכוסו עריות כולן דומות עליו כמישור וחד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם כולו דומה עליו כמישור.

סתם עובד כוכבים מפעא פעי

בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן.

כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו.

מצאתי בויקרא רבה (ד ו) עשו שש נפשות היו לו והכתוב קורא אותן (לעיל לו ו) נפשות ביתו, לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד.

וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה.

אהלו – אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר (עמוס ו ו) השותים במזרקי יין.

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.

אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש

וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו. ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יקוק לנו ופרינו בארץ.