מקורות
ר' אחא הגדול פתח, יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב ואמר לו בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו אע"פ שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו, בוא וטול אותה. כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי, אמר לו הקב"ה בוא לך עמי שנאמר לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לו מתנה שנאמר קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, אמר הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלהינו יקום לעולם.
אמר רבי ברכיה בשם רבי סימאי מה ראה כנען להזכר כאן, אלא אמר הקב"ה לישראל לא בצדקתך ובישר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה. אמר הקב"ה עוונתיו ילכדנו את הרשע, ואין רשע אלא שבעה עממים שנאמר כי ברשעת הגויים האלה ראה הקב"ה שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה, וכנען כ' עשרים נ' חמישים הרי מאה ותשעים שנה.
לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך ולמען הרים את הדבר אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב
ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
והיה ברכה דבר אחר ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק.
דבר אחר שלח לך אנשים אע"פ שאמר הקב"ה שלח לך, לא היה מן הקב"ה שילכו, למה, שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של ארץ ישראל כי ה' אלהיך מהיאך אל ארץ וגו' וכן הוא אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' ועד שהם במצרים אמר וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההיא אל ארץ וגו' הכתוב אומר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, ומהו שלח לך אנשים, אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו שבשעה שהגיעו לירש את התחומין, אמר להם הקב"ה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה שנאמר ותקרבון אלי כלכם זהו שאמר עזרא ולא שמעו אל מצותיך וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך וכן הוא אומר לתור להם מנוחה אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו, אלא שלא האמינו
כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה: וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה