כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו:

העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל: גמרא מאי שנא שני מתקיע משום דברוב עם הדרת מלך אי הכי הלל נמי נימא בשני משום דברוב עם הדרת מלך אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות אמר רבי יוחנן בשעת גזרת המלכות שנו: מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה ליכא הלל מאי טעמא אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:

כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו:

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

דרשו יהוה בהמצאו קראהו בהיותו קרוב:

אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא אף על גב שנחתם נקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל [עשרה ימים] מאי עבידתייהו אמר רב יהודה אמר רב כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד (אמר) רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים:

אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו:

כיצד מאיימין את העדים על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן…לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא…

העובר לפני התיבה בי"ט של ראש השנה כו' – לא התקינו זו אלא בעת צרה, לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר, וכשהיו משלימין התפילה היו השומרים הולכים לדרכם, ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפילת מוסף היה תוקע, ואמרו ובשעת ההלל, לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים, לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו, ומברח מנוס אליו, התשובה ותחנונים ובקשת כפרה וסליחה, ובכל אלו העניינים אינו הגון השחוק והשמחה:

ויאמר דוד אל מיכל לפני יהוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם יהוה על ישראל ושחקתי לפני יהוה:

שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך יהוה:

אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו:

(ד) האירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ: (ה) הרים כדונג נמסו מלפני יהוה מלפני אדון כל הארץ: (ו) הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו: (ז) יבשו כל עבדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים: (ח) שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך יהוה: (ט) כי אתה יהוה עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים: (י) אהבי יהוה שנאו רע שמר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם: (יא) אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה: (יב) שמחו צדיקים ביהוה והודו לזכר קדשו:

כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וכיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו שנאמר אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים כיון שסרח הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפכה אי הכי קשו קראי אהדדי אידי ואידי חד שיעורא הוא.

אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:

תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו:

אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה: