מקורות
דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש:
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם:
ובחדש השביעי באחד לחדש [כג, כד] ר' יהודה בר נחמן בשם ר"ל פתח עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין בדין הוא עולה דכתיב עלה אלהים בתרועה, ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקדוש ב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים ואימתי בחדש השביעי,
תרעם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם:
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו:
ואבימלך אתא לותיה מגרר וסיעת (מרחמוהי) [רחמוהי] ופיכל רב חיליה:
כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק:
כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דויד:
מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה:
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:
וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה
ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים
וייצר – שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן:
ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום
וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר:
אל תרד מצרימה – שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך:
ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה:
מי שענה לא"א בהר המוריה הוא יעננו, ומי שענה ליצחק בנו כשנעקד ע"ג המזבח הוא יעננו.
אתה גיבור לעולם ה' מחייה מתים אתה.
חזרה הנפש לגופו, והתירו ועמד על רגליו. וראה יצחק תחית המתים מן התורה, שכל המתים עתידין להחיות. באותה שעה פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה המתים:
כי בראתו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו:
אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, וכו', ברוך אתה ה' זוכר הברית.
אמר רבה, אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה – בשופר.
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו
אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון:
ר' יהושע פתח (תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון א"ר יאשיה כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקינוס יש להם כמה סלפירגסי יש להם ואמרת אשרי העם יודעי תרועה אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים.
ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו: ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו: והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו:
והא] אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן – והוא רחום יכפר עון וגו'.
אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן – כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם
זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב.
הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם
דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות:
וטבל הכהן את אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש:
אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא: תדע, דאילו אתו בתרי, ואמרי: פלניא דהאי סימניה והאי סימניה, קטל נפשא – לא קטלינן ליה, ואילו אמרי: אית לן טביעות עינא בגויה – קטלינן ליה.
אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור: וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך:
הכי קאמר דוד: אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו – העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני.
ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל:
שופר נמי מבחוץ הוא – כיון דלזכרון הוא – כבפנים דמי.
ושוב יום אחד לפני מיתתך
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם:
רבי יוסי אומר: לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר: על פי שנים עדים.
העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד תשמדון:
העידותי בכם – הנני מזמינם להיות עדיםג שהתריתי בכם:
ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ברכו באור פניו של אדם.