מקורות

רבינו בחיי במדבר טז כט

אבל יש לשאול ולתמוה תימה גדול בענין פרשה זאת על שני דברים, האחד, משה שהיה רועה נאמן שהתפלל על ישראל כמה פעמים על כמה עבירות שעשו, כענין מעשה העגל וחטא המרגלים וזולתם, איך לא התפלל עליהם בכאן ואיך לא היה מחזירן למוטב, והרי התשובה עולה על הכל ואין לך עבירה בכל התורה כולה חמורה שבחמורות שלא תהא לה תקנה בתשובה והלא ימינו פשוטה לקבל שבים ואפילו אל המורדים והפושעים בו, ואם היו מסופקים בדברי משה והיתה מחשבתם בו שהיה מחלק מנויי המעלות והשררות כרצונו ולא מאת ה' יתעלה היתה לו, היה אפשר למשה לתת להם אות שיאמינו בדבריו כי פקחים וחכמים גדולים היו, ומתוך האות ההוא היה מתברר אצלם כי אהרן הוא הקדוש הנבחר למעלת הכהונה, והוא הדין שיאמינו בשאר מנויי המעלות שהכל נאמר לו מפי הגבורה ואין משה בודא אותה מלבו, ועוד אם חטאו ומרדו בה' ובמשה עבדו והם המסבבים לעצמן כל העונש הזה מה חטאו הקטנים המוטלים בעריסה שהיו בכלל העונש הזה, כענין שכתוב ונשיהם ובניהם וטפם, והטף מתי חטאו, וה' צדיק לא יעשה עולה. וואמנם אם בקשנו להלום פרשה זו בדרך הפשט יקשה עלינו כל זאת, אבל אי אפשר להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה. והנני רומז רמזים, שמענה ואתה דע לך. תמצא בדור הפלגה הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא, ד), וכתיב בהם (שם, ו) וזה החלם לעשות, ותמצא באנשי סדום, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית (שם יט, ד), וביאר הכתוב כי אנשי העיר והמגדל הם אנשי סדום, ואמר עליהם (שם, יא) ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים, ותמצא באנשי סדום, ואנשי העיר, ובפרשה זו בעדת קרח ויקומו לפני משה, והיה ראוי לומר על משה, אבל רמז כי היו לפני משה ומפני זה קראם אנשי שם, ותירגם אונקלוס ויקח ואתפליג, רמז על דור הפלגה, והזכיר בכאן בענשם העיני האנשים ההם תנקר, כמי שמפחיד חבירו במכה שכבר באה לו, ומשל למה הדבר דומה, לאב רחמן שהיה לו בן כסיל ואינו נוהג כשורה, בתחילה גער בו, שניה מכהו ומיסרו, שלישית מתיאש ממנו ומשלחו ביד פשעו, כן דור הפלגה שכתוב בהם וזה החלם לעשות, מה עשה, הפיצם, ואנשי סדום הכם בסנורים, ועדת קרח נאבדו מן העולם כי היו ראוין שיעקרו מן העולם, והנה כוונת ה' יתברך שהוא עושה חסד לאלפים היתה בטילה בהם. ועל סוד הענין הזה אמר (קהלת ד, ט) טובים השנים מן האחד, והזכיר אחריו והחוט המשולש שהוא הפעם השלישית. וממה שאמר לא במהרה ינתק אתה למד כי לפעמים ינתק אפילו בשלישית, אבל רחוק הוא ואינו דבר מצוי ולכך אמר לא במהרה ינתק: ובהבהיר מצינו בפירוש (אות קכא), אמר רבי עקיבא מאי דכתיב (קהלת א, ד) דור הולך ודור בא, שכבר בא. משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו עבדים והלבישן בגדי משי ורקמה כפי יכולתו, קלקלו השורה, השליכן ודחפן מעליו והפשיטן והלכו להם, לקח הבגדים ורחצם היטב עד שלא נשאר בהם שום סיג והניחן אצלו מזומנים, וקנה עבדים אחרים והלבישן הבגדים ההם והוא לא ידע אם הם טובים אותן עבדים אם לאו, והרי זכו בבגדים שכבר באו לעולם ולבשום רבינו בחיי במדבר טז , כטאחרים לפניהם, עד כאן: ומעתה תתבאר לך הפרשה באר היטב ונסתלקה הקושיא לגמרי ממה שלא התפלל משה עליהם, וממה שחל העונש גם בטף, והבן זה. ואולי כי לזה רמזו חז"ל שאמרו במדרש תהלים (מזמור מו) למנצח לבני קרח על עלמות שיר (תהלים מו, א), כך אמרו בני קרח מעולמין הן הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו: ובמדרש (תנחומא קרח ו) אמר רבי ברכיה בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין עד שיביא שתי שערות, והוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים, שנאמר ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ומלת אותם חוזרת לדתן ואבירם שהזכיר למעלה ונשיהם ובניהם וטפם, שהיו כולם נצבים גדולים וקטנים באותו מעמד:

בראשית יא א

(א) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:(ב) ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם: (ג) ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר: (ד) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ: (ה) וירד ידוד לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם: (ו) ויאמר ידוד הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: (ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: (ח) ויפץ ידוד אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר: (ט) על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ידוד שפת כל הארץ ומשם הפיצם ידוד על פני כל הארץ:

תהלים קטו זט

(טז) השמים שמים לידוד והארץ נתן לבני אדם::

בראשית לג ט

(ט) ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך:

בראשית י כ

(כ) אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם: (לא) אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם: (לב) אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול:

בראשית ב ז

(ז) וייצר ידוד אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה:

אונקלוס בראשית ב ז

וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן אדמתא ונפח באנפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

ישעיהו נט כא

כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ידוד רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ידוד מעתה ועד עולם:

משנה אבות א א

(א) משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה: (ב) שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:

רש"י שמואל א א

ויהי איש אחד – הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים

רש"י במדבר טז ג

רב לכם – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה: כלם קדושים – (תנחומא) כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו – אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו:

דברים ד ז

(ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כידוד אלהינו בכל קראנו אליו:

ברכות ח א

אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם

דברים לב ז

זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

רש"י דברים לב ז

זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו: בינו שנות דור ודור – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא: שאל אביך – אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך – אלו החכמים: ויאמרו לך – הראשונות

רבינו בחיי במדבר טז כט

אבל יש לשאול ולתמוה תימה גדול בענין פרשה זאת על שני דברים, האחד, משה שהיה רועה נאמן שהתפלל על ישראל כמה פעמים על כמה עבירות שעשו, כענין מעשה העגל וחטא המרגלים וזולתם, איך לא התפלל עליהם בכאן ואיך לא היה מחזירן למוטב, והרי התשובה עולה על הכל ואין לך עבירה בכל התורה כולה חמורה שבחמורות שלא תהא לה תקנה בתשובה והלא ימינו פשוטה לקבל שבים ואפילו אל המורדים והפושעים בו, ואם היו מסופקים בדברי משה והיתה מחשבתם בו שהיה מחלק מנויי המעלות והשררות כרצונו ולא מאת ה' יתעלה היתה לו, היה אפשר למשה לתת להם אות שיאמינו בדבריו כי פקחים וחכמים גדולים היו, ומתוך האות ההוא היה מתברר אצלם כי אהרן הוא הקדוש הנבחר למעלת הכהונה, והוא הדין שיאמינו בשאר מנויי המעלות שהכל נאמר לו מפי הגבורה ואין משה בודא אותה מלבו, ועוד אם חטאו ומרדו בה' ובמשה עבדו והם המסבבים לעצמן כל העונש הזה מה חטאו הקטנים המוטלים בעריסה שהיו בכלל העונש הזה, כענין שכתוב ונשיהם ובניהם וטפם, והטף מתי חטאו, וה' צדיק לא יעשה עולה. וואמנם אם בקשנו להלום פרשה זו בדרך הפשט יקשה עלינו כל זאת, אבל אי אפשר להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה. והנני רומז רמזים, שמענה ואתה דע לך. תמצא בדור הפלגה הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא, ד), וכתיב בהם (שם, ו) וזה החלם לעשות, ותמצא באנשי סדום, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית (שם יט, ד), וביאר הכתוב כי אנשי העיר והמגדל הם אנשי סדום, ואמר עליהם (שם, יא) ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים, ותמצא באנשי סדום, ואנשי העיר, ובפרשה זו בעדת קרח ויקומו לפני משה, והיה ראוי לומר על משה, אבל רמז כי היו לפני משה ומפני זה קראם אנשי שם, ותירגם אונקלוס ויקח ואתפליג, רמז על דור הפלגה, והזכיר בכאן בענשם העיני האנשים ההם תנקר, כמי שמפחיד חבירו במכה שכבר באה לו, ומשל למה הדבר דומה, לאב רחמן שהיה לו בן כסיל ואינו נוהג כשורה, בתחילה גער בו, שניה מכהו ומיסרו, שלישית מתיאש ממנו ומשלחו ביד פשעו, כן דור הפלגה שכתוב בהם וזה החלם לעשות, מה עשה, הפיצם, ואנשי סדום הכם בסנורים, ועדת קרח נאבדו מן העולם כי היו ראוין שיעקרו מן העולם, והנה כוונת ה' יתברך שהוא עושה חסד לאלפים היתה בטילה בהם. ועל סוד הענין הזה אמר (קהלת ד, ט) טובים השנים מן האחד, והזכיר אחריו והחוט המשולש שהוא הפעם השלישית. וממה שאמר לא במהרה ינתק אתה למד כי לפעמים ינתק אפילו בשלישית, אבל רחוק הוא ואינו דבר מצוי ולכך אמר לא במהרה ינתק: ובהבהיר מצינו בפירוש (אות קכא), אמר רבי עקיבא מאי דכתיב (קהלת א, ד) דור הולך ודור בא, שכבר בא. משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו עבדים והלבישן בגדי משי ורקמה כפי יכולתו, קלקלו השורה, השליכן ודחפן מעליו והפשיטן והלכו להם, לקח הבגדים ורחצם היטב עד שלא נשאר בהם שום סיג והניחן אצלו מזומנים, וקנה עבדים אחרים והלבישן הבגדים ההם והוא לא ידע אם הם טובים אותן עבדים אם לאו, והרי זכו בבגדים שכבר באו לעולם ולבשום רבינו בחיי במדבר טז , כטאחרים לפניהם, עד כאן: ומעתה תתבאר לך הפרשה באר היטב ונסתלקה הקושיא לגמרי ממה שלא התפלל משה עליהם, וממה שחל העונש גם בטף, והבן זה. ואולי כי לזה רמזו חז"ל שאמרו במדרש תהלים (מזמור מו) למנצח לבני קרח על עלמות שיר (תהלים מו, א), כך אמרו בני קרח מעולמין הן הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו: ובמדרש (תנחומא קרח ו) אמר רבי ברכיה בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין עד שיביא שתי שערות, והוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים, שנאמר ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ומלת אותם חוזרת לדתן ואבירם שהזכיר למעלה ונשיהם ובניהם וטפם, שהיו כולם נצבים גדולים וקטנים באותו מעמד:

בראשית יא א

(א) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים:(ב) ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם: (ג) ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר: (ד) ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ: (ה) וירד ידוד לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם: (ו) ויאמר ידוד הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: (ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: (ח) ויפץ ידוד אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר: (ט) על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ידוד שפת כל הארץ ומשם הפיצם ידוד על פני כל הארץ:

תהילים קטו זט

(טז) השמים שמים לידוד והארץ נתן לבני אדם::

בראשית לג ט

(ט) ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך:

בראשית י כ

(כ) אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם: (לא) אלה בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם: (לב) אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול:

בראשית ב ז

(ז) וייצר ידוד אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה:

אונקלוס בראשית ב ז

וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן אדמתא ונפח באנפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:

ישעיה נט כא

כא) ואני זאת בריתי אותם אמר ידוד רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ידוד מעתה ועד עולם:

משנה אבות א א

(א) משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים, הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה: (ב) שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:

רש"י שמואל א א

ויהי איש אחד – הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים

רש"י במדבר טז ג

רב לכם – הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה: כלם קדושים – (תנחומא) כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו – אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלהיך כל העדה שמעו:

דברים ד ז

(ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כידוד אלהינו בכל קראנו אליו:

ברכות ח א

אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם

דברים לב ז

זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:

רש"י דברים לב ז

זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו: בינו שנות דור ודור – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. ד"א לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא: שאל אביך – אלו הנביאים שנקראו אבות כמו שנאמר באליהו אבי אבי רכב ישראל: זקניך – אלו החכמים: ויאמרו לך – הראשונות