מקורות
ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.
וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה, כגן ה' כארץ מצרים באכה צער.
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלהיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.
חכמתא דמשה בהא אסתכל ובעובדא דבראשית אשגח, בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא, ובההוא מחלוקת דאתער ביה שמאלא נפק ביה גיהנם ואתדבק ביה, עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי עאל ביינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין, וגיהנם נחית לתתא ושמאלא אתכליל בימינא והוה שלמא בכלא. כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא, אסתכל משה בעובדה דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא.
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן.
שגילה ארץ – מקום מצב עדתו, שנאמר (בראשית א) ותראה היבשה בשלישי נאמר.
האותי לא תיראו נאם ה', אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו.
גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ
תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא, בראשון מה היו אומרים – לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים גדול ה' ומהלל מאד, על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל, על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו.
וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה.
וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.
בראשית ברא אלהים – ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:
רבי מאיר אומר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה אין ישראל צריכין להתפלל לפני, ומה אם אדם הראשון שהיה יחידי עשיתי יבשה בשבילו שנאמר (בראשית א, ט) יקוו המים מתחת השמים, בשביל עדה קדושה שעתידה לומר לפני זה אלי ואנוהו על אחת כמה וכמה.
וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים
נטית ימינך תבלעמו ארץ