כי אתא רב דימי אמר: שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקסם וזקן. שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו'. משען – אלו בעלי מקרא, משענה – אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר: שש מאות סדרי משנה, וחד אמר: שבע מאות סדרי משנה. כל משען לחם – אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים – אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. גבור – זה בעל שמועות, ואיש מלחמה – זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופט – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו, נביא – כמשמעו, קוסם – זה מלך, שנאמר קסם על שפתי מלך, זקן – זה שראוי לישיבה, שר חמשים – אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר: שר חמשים – כדרבי אבהו. דאמר רבי אבהו: מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה. ונשוא פנים – זה שנושאין פנים לדורו בעבורו, למעלה – כגון רבי חנינא בן דוסא, למטה – כגון רבי אבהו בי קיסר. יועץ – שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים, וחכם – זה תלמיד המחכים את רבותיו, חרשים – בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון – זה המבין דבר מתוך דבר, לחש – זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. ונתתי נערים שריהם, מאי ונתתי נערים שריהם – אמר רבי אלעזר: אלו בני אדם שמנוערין מן המצות. ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) +מסורת הש"ס: [אחא]+ בר יעקב: תעלי בני תעלי. ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) – אלו בני אדם שמנוערין מן המצות, ירהבו במי שממולא במצות כרמון, והנקלה בנכבד – יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.
