תנו רבנן: אין מעברין את השנה לפני ראש השנה, ואם עיברוה – אינה מעוברת, אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד, ואף על פי כן אין מעברין אלא אדר. איני? והא שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו – תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. ועמוסי יריכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד, ולא הניחן אדומי הלז, אבל בעלי אסופות נאספו, וקבעו לו נציב אחד בירח שמת בו אהרן הכהן! – חשובי מחשבי, גלויי – לא מגלו.

זוג – שני תלמידי חכמים. בא מרקת – טבריא. ותפשו נשר – חיל רומיים. דברים הנעשים בלוז – תכלת – בלוז עושין אותה, כדאמרינן בסוטה (מו, ב), היא לוז שצובעין בה תכלת. עמוסי יריכי נחשון – נשיא שבארץ ישראל, שהוא מזרע נחשון בן עמינדב ראשון לנשיאים. בקשו לקבוע נציב אחד – בקשו להוסיף חדש אחד על השנה לעברה. ולא הניחן אדומי הלז – מלכות הרשעה גזרה גזירה עליהן. בירח שמת בו אהרן – באב, אלמא מפני הדחק מעיינין בעיבור שנה לפני ראש השנה.

הקושיות מה ענין שכתבו ושלחו כל זה ברמז? ומה ענין שזכרו שהיה בידם תכלת הבא מלוז? ומה לשון בזכות הרחמים? ומה ענין שלא הניחו מלכות וכו'? ולמה זכרו שהיה באב? ואם לומר שמעברין קודם ראש השנה לא הוה ליה לומר רק שקבעו לו נציב אחד קודם ראש השנה. הוא מבואר: כי נשיאי ישמעאל היו י"ב כמו שנזכר בסוף פרשת חיי שרה, אבל למעלה עליהם נשיאי ישראל, כי נשיאי ישמעאל אין להם יחוס אב מאברהם רק יחוס שפחה מאמם הגר, וז"ש בהם שנים עשר נשיאים לאמותם, דר"ל מצד אם. אבל נשיאי ישראל יש להם יחוס אב למשפחותם לבית אבותם, ועל כן על פי היחוס אב שממנו נמשך הבכורה נעשה מהם י"ג נשיאים על ידי הבכורה שיש ליוסף שנחלק לשני שבטים ונשיאים. וזהו סוד עיבור, שישראל מחשבים י"ב חדשי הלבנה נגד י"ב שבטים, ועוד חדש עיבור נגד שבטו של יוסף שנחלק לב' שבטים, והם ב' אדרים שמזלו דגים כברכתו של יוסף ידגו לרוב וגו'.

בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה:

שלשה אבות ותולדותיהן, ושבעה כוכבים וצבאותיהן, ושנים עשר גבולי אלכסונין, וראיה לדבר עדים נאמנין עולם שנה נפש.

משנכנס אדר מרבין בשמחה – ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח.

ויאמר עשו יש לי רב, אחי יהי לך אשר לך. ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני. קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל, ויפצר בו ויקח.

ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם… ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם.

דאמר רבי מאיר: שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו, שנאמר: וחנתי את אשר אחן – אף על פי שאינו הגון, ורחמתי את אשר ארחם – אף על פי שאינו הגון.

אמר רבא: כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נשא עון ועבר על פשע, למי נושא עון – למי שעובר על פשע.

ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.

בימי אחשורוש – מאהבת הנס שנעשה להם.

לשחוק אמרתי מהולל, ולשמחה מה זה עשה.

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים.

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי.