מקורות
טוב להזהר מלומר שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש
מלומר שהחיינו – ובשב' שרי (מט"מ בשם ס"ח ולבוש) ובכתבי האר"י אסר אפי' בשבת ונ"ל דאם חל י"ז בתמוז בשבת ונדח' מותר לכ"ע ועס"ד וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו:
חומרא יתירא היא דאינן חמורים מאבל יום המיתה ואמרינן בפ' הרואה א"ל מת אביו כו' ודוקא בדאיכא אחר בהדיה הלא"ה מברך שהחיינו אף שהמ"א דחק עצמו אינו כלום וע"ל סרכ"ג ס' ב'
כתב הלוחות – דכתיב ואשברם לעיניכם. תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות.
כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ידוד נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם:
) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת:
ויאמר ידוד אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת:
קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך:
מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, ח דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר, לא ירוק אדם כנגד ספר תורה ולא יגלה ערותו כנגדו ולא יפשיט רגליו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשאוי ולא יחזיר אחוריו לספר תורה אלא אם כן היה גבוה ממנו עשרה טפחים.
חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר. ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
עלת תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה לידוד:
ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה:
וישא ידו להם להפיל אותם במדבר:(כז) ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:
רבי יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. הי נינהו – ויאמר – (ויאמר) דבראשית תשעה הוו! – בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו.