והעניין כי יעקב — בלבן דוגמת ישראל — במצרים, כט״ש האבות הן טימן לבנים, גלות יעקב, ואחר כך לקח את כל רכושו כמש״כ (בראשית ל״א, י״א) ״כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך״ וכן ״וינצלו את מצרים״ (שמות י״ב, לו), ובמקל לקה לבן ברכושו, דוגמת מטה דמצרים… וכמו שברח יעקב ן״על בלי הגיד לו כי בורח״ (בראשית ל״א, כ׳)] כן במצרים [ויוגד למלך מצרים כי ברח העם״ (שטות י״ד, ה׳)] שאמרו ״דרך שלשת ימים״ (שמות ה׳, כ״ג) וכן ״ויגד ללבן ביום השלישי״ (בראשית ל״א, כ״ב) וכן השיגו ביום השביעי(שם ל״א, כג) ״וירדוןס אחריו דרך שבעת ימים וידבק אותו הכל כמו במצרים נעיין רש״י שמות י״ד, ה׳] וכן כל המעשה למי שמדקדק, ולכן אמרו (פסחים' קט״ז.) בספור יציאת מצרים ודורש מארמי אובד אבי וכף… וצנמו ביציאת מצרים בעשרה מכות כטש״כ (אבות ה׳, ה׳) עשרה ניסים נעשו לאבותינו, וכן ביעקב ולבן, וכמו במצרים ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״ (בראשית ט״ו, י״ד) וכן ביעקב כתיב (בראשית ל/ א׳) ״מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה״.

ויעמד מלאך יקוק במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי אף על פי שמדבר בלשון הקדש עובד כוכבים לשונו סרוח

ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו: ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך:

ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל: ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד: ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד: והמצפה אשר אמר יצף יקוק ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו: אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך: ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך: עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה: אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק:

ויקרא לו לבן יגר שהדותא, א"ר שמואל בר נחמן אל יהא לשון פרסי הזה קל בעיניך שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקדוש ב"ה חולק לו כבוד, בתורה ויקרא לו לבן יגר שהדותא, בנביאים (ירמיה י) כדנה תאמרון להום וגו', בכתובים (דניאל ב) וידברו הכשדים למלך ארמית,

שמעו את הדבר אשר דבר יקוק עליכם בית ישראל: כה אמר יקוק אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה: כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד: בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק: כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטיב אין אותם: מאין כמוך יקוק גדול אתה וגדול שמך בגבורה: מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך: ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא: כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם: ויקוק אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו: ס כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה: ס

הטעם שדבר לאברהם בלשון תרגום. הוא נגד מה שאמר הכתוב (בראשית ב' כ"א) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם, שכן תרדמ"ה עולה בגי' תרגום. וזהו ג"כ נרמז, במ"ש ותרדמה נפלה על אברם. ולפי שתיקן אברהם חטא אדה"ר עכשיו, בא לו הדיבור באותו לשון של תרגום.

דבר אחר [קז, ב] יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם. כשם שהציפור הזה נתון ביד הצייד, אם מבקש המיתו, ואם מבקש חייהו, כך ישראל היו ביד מצרים משוקעים, שנאמר וארד להצילו מיד מצרים (שמות ג ח), וכן הוא אומר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים (שם /שמות/ יד ל), אמר ר' אבא בר כהנא בשם רבותינו כעובר שהוא נתון במעי הבהמה, וכשם שהרועה נותן ידו ושומטה ממעיה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לישראל ממצרים להוציאם, שנאמר לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), אמר ר' אייבו בשם ר' יוסי בן זימרא כשם שהזהבי הזה פושט את ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הקדוש ברוך הוא הוציא את ישראל מיד מצרים, שנאמר ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים (שם שם /דברים ד'/ כ), [אמר הקדוש ברוך הוא לישראל כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים] וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות וכשם שקבצתי אתכם לשעבר כך אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא, שנאמר יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו [וגו' ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ] (ישעיה יא יא יב) לכך נאמר ומארצות קבצם

רבי עקיבא אומר: לא בא שלישי כו' ומה שנים כו'. אמר ליה – רב פפא לאביי: אלא מעתה, הרוג יציל! כשהרגו מאחוריו. נרבע יציל! כשרבעו מאחוריו. הורג ורובע יצילו! אישתיק. כי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: יקום דבר, במקיימי דבר הכתוב מדבר. רש"י שם – יקום דבר – כתיב בהאי קרא שעשאן לכולם כשנים דהיינו העדים אבל לא בעושי הדבר

וישם דבר בפי בלעם – רבי אלעזר אומר: מלאך, רבי יונתן אמר: חכה. אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – מה טבו אהליך יעקב, לא תשרה שכינה עליהם – ומשכנתיך ישראל, לא תהא מלכותן נמשכת – כנחלים נטיו, לא יהא להם זיתים וכרמים – כגנת עלי נהר, לא יהא ריחן נודף – כאהלים נטע ה', לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – כארזים עלי מים, לא יהיה להם מלך בן מלך – יזל – מים מדליו, לא תהא מלכותן שולטת באומות – וזרעו במים רבים, לא תהא עזה מלכותן – וירם מאגג מלכו, לא תהא אימת מלכותן – ותנשא מלכתו. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. שנאמר ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך, קללה, ולא קללות.

מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם תלמוד לומר אשר ישבתם בה ולא תעשו, ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה – אלא להכניס כמה כורין. ורבי יוחנן אמר מהכא: ורחמתי את לא רחמה.

זה שלש רגלים – רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה

ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו: ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להדות לשם יקוק

עד הגל הזה זש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר כב), הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים כו), ועל שבקש לכלות ישראל נקרא ארמי שנאמר ולכה זועמה ישראל לכך נפרע הקיר ממנו לפי שהוא העד על השבועה כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה (דברים יז),

וקם מלאכא דיי בדוחקא דמיצע ביני כרמיא אתר דאקים יעקב ולבן אוגר וקמא מצטרא מיכא ושכותא מציטרא מיכא וקיימו דלא למעיבר דין תחום דין לבישא