מקורות
אל ה' ויאר לנו, אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח.
אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה – מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח.
איסור לחג – אגודה לחג. באכילה ושתיה – שקורא לחג עונג במאכל ומשתה, ויש אומרים: יום שלאחר החג.
ויאמר ה' אל משה רד העד בעם, פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב… ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלת אל הר סיני, כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו.
כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש.
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני.
לאמר – מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו.
לאמר. מלמד שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר, על הן הן ועל לאו הן.
לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך.
לית לך רשו למיכל בקרוך מעשר עבורך וחמרך ומשחך ובכורי תורך וענך וכל נדרך דתדר ונדבתך ואפרשות ידך.
ר' יהודה אומר, בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם… רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל לא יהיה לך נעקר מלבם יצר הרע.
מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? – שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן.
דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם, חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון.
והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכינו.
ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו.
תנן התם: אי זהו נדר – האומר הרי עלי עולה. איזו היא נדבה – האומר הרי זו עולה. ומה בין נדרים לנדבות? נדרים, מתו או נגנבו או אבדו – חייב באחריותן, נדבות, מתו או נגנבו או אבדו – אינו חייב באחריותן, מנהני מילי? דתנו רבנן: ונרצה לו לכפר עליו, רבי שמעון אומר: את שעליו חייב באחריותו, ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו. מאי משמע? – אמר רבי יצחק בר אבדימי: כיון דאמר עלי – כמאן דטעין אכתפיה דמי.
ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים.
ד"א מלך אסור ברהטים הקדוש ברוך הוא נקשר באהבה במצות ובריצות שאתם רצים לפניו.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל – מצוה למרהט, שנאמר נרדפה לדעת את ה'. אמר רבי זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא, אמינא: קא מחליין רבנן שבתא. כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו' – אנא נמי רהיטנא. אמר רבי זירא: אגרא דפרקא – רהטא.
אגרא דפרקא – עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם – היא שכר המרוצה, שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד.
שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך.