וכיצד היה הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא…שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקדוש ברוך הוא לשמאלן של ישראל וחוזר ועוקף את מחנה ישראל…והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח… וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו לקיים מה שנאמר קול ה' חוצב להבות אש, ורבנין אמרין וכי יש שמאל למעלה…אלא הדיבור היה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא מימינו לימינן של ישראל… והקב"ה מקבלו מימינו וחוקקו על הלוח…, אמר ר' ברכיה שנה לי ר' חלבו הדיבור עצמו היה נחקק מאליו

וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים

וא"ת מהיכן הוא מתחיל למנות … וי"ל דלא מיירי בתורה שבכתב לחוד אלא גם בתורה שבעל פה שאחר קבלת התורה עלה להר והיה שם מ' יום ומ' לילה וקבל תורה שבע"פ ואחר שירד בי"ז בתמוז היו ג' חדשים שלמי' והם נגאלו בשביל תורה שבע"פ כדכתיב ע"פ הדברים האלה כרתי וגו' על פי היינו התורה שבע"פ – מצאתי.

ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר

לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני

להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות …כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן: (ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבתיך: (ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת: (ח) בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי און להשמדם עדי עד….צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה….להגיד כי ישר ה' צורי ולא עלתה עולתה בו

עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלזו: (ד) יביעו ידברו עתק יתאמרו כל פעלי און: (ה) עמך ה' ידכאו ונחלתך יענו: (ו) אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו: (ז) ויאמרו לא יראה ק-ה ולא יבין אלקי יעקב: (ח) בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו

זאת חקת התורה – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה

ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה: (ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו: (ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום: (ט) רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: (י) יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון: ופי' רש"י (בפסוק ט) "רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים, אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם תחשבו חכמים ונבונים ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים"

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות

ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן: (יב) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלקים כי טוב:

עץ פרי – שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה

א"ר יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל? אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות. מאי פירות? אילימא פריה ורביה, אלא מעתה, אזקן ואסריס ה"נ דלא ערפינן! אלא מצות

ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ

ועתה – אם עתה תקבלו עליכםח יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות

ובירושלמי עוד סמכו הדבר שחטאו בעגל בעת הנתינה ממש, לא לפני זה, ולא אחר זה. וכן אמרו בירושלמי (דשקלים) תענית ד ה, רבי שמואל בר נחמני אומר, הלוחות ארכן ששה טפחים, ורחבן ששה טפחים. והיה משה תופס בטפחיים, והקב"ה טפחיים, וטפחיים ריוח באמצע. וכיון שעשו ישראל אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לחטפן, גברה ידו של משה, וחטפן ממנו. הוא שהקב"ה משבחו (דברים לד, יב) "לכל היד החזקה", יהא שלמא על ידא דגבר על ימינא. רבי יוחנן אמר, הלוחות היו מבקשים לפרוח, והיה משה תופשן. היינו דכתיב (דברים ט, יז) "ואתפוש בשני הלוחות

וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמ': ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו

נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון: (טז) ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול ה' אלקי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות: (יז) ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו: (יח) נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו