א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים, דור המבול.

רבי אלעזר אמר אלה בכל אתר פסל את הראשונים תנינן וכו', מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית (בראשית ב') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו', ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא ואשקי ליה משקיו דלעילא ועביד ליה נייחא ועביד איבין ורבי זרעין והוא כדין נייחא לכלא ודא נייחא ליה לגנתא ודא עביד נייחא ביה (נ"א לגנתא וגנתא נייחא ביה) כמה דאת אמר כי בו שבת וכתיב (שם ג') וישבות ביום השביעי ודא רזא דמלה דא עביד תולדות ולא אחרא, ת"ח (כ"ח ב) כגוונא דא נח לתתא קיימא קדישא הוה דוגמא דלעילא ועל דא אקרי איש האדמה, ורזא אוליפנא דהא נח אצטריך לתיבה לאתחברא בה, ולקיימא זרעא דכולא דכתיב לחיות זרע, מאן תיבה דא (דא) (ל"ג ב) ארון הברית ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, נח כתיב ביה ברית דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו' ועד דאתקיים ביה ברית לא עייל לתיבותא דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה וכדין הוה תיבה ארון הברית (דא) תיבה ונח כלא כגוונא דלעילא ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות, כגוונא דא נח (ד"א לתתא) איהו עביד תולדות, בגיני כך (כמה דאת אמר) אלה תולדות נח.

ראו כי ד' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

רצה נא במנוחתנו ע"ש (ויקרא כג, לב) תשבתו שבתכם ומתרגמינן תנוחון נייחכון. וע"ש ששבת וכנסת ישראל נקראו כלה והקב"ה נקרא חתן אנו אומרים לו תתרצה שנהיה ככלתך ותנוח כלתך בך כדאיתא במדרש רות (פ"ב ט) בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך מכאן שאין לאשה מנוח אלא באישה.

על הגשמים כו'. ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך, והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין וכו'

מתני'. מי שחציו עבד וחציו בן חורין – עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי ב"ה; ב"ש אומרים: תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה אי אפשר – שכבר חציו בן חורין, בת חורין אי אפשר – שכבר חציו עבד, יבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: לא תוהו בראה לשבת יצרה. אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו. וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש.

אתה הוא ד' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים:

א"ר יוחנן בן שאול: מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות. מאי פירות, אילימא פריה ורביה, אלא מעתה, אזקן ואסריס ה"נ דלא ערפינן אלא מצות.

דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה.

דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ – כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים – כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך.

נטעתי לי כרמים כרם היה לשלמה, עשיתי לי גנות ופרדסים כמשמעו ונטעתי בהם עץ כל פרי, אפילו פלפלין, אמר רבי אבא בר כהנא ברוחות היה משתמש והיה שולחן לאפריקי והיו מביאין מים ומשקין בו ועושין פירות, אמר לו ר' ינאי אם אתה אומר כן נמצאת מיגעו, אלא עמד שלמה בחכמתו על משתיתה של ארץ ורואה אי זו תל מופנה [לשם] והיה נוטע בה ועושה פירות למה מציון מכלל יופי, מציון נשתכללה כל העולם, למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם

עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול.

ויאמר ד' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתים:

ומצאן מנוחה אשה בית אישה: