(ז) זכר ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:בינו שנות דר ודר – דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס ודור המבול ששטפם. דבר אחר לא נתתם לבבכם עלה שעבר. בינו שנות דור ודור להכיר להבא שיש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:שאל אביך – אלו הנביאים שנקראים אבות, כמו שנאמר באליהו (מלכים ב' ב, יב) אבי אבי רכב ישראל:זקניך – אלו החכמים:ויאמרו לך – הראשונות: (ח) בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתןז הציפן ושטפם:בהפרידו בני אדם – כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם:למספר בני ישראל – בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם,ח ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים,ט הציב גבולות עמים שבעים לשון:

וירא חם אבי כנען, אמר להון ואגיד להון, אמר להון אדם הראשון ב' בנים היו לו, ועמד א' מהן והרג את חבירו, וזה יש לו ג', והוא מבקש לעשותן ד', אמר להון ואגיד להון, א"ר יעקב בר זבדי מה טעם עבד יוצא בשן ועין, מהכא וירא ויגד.

וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ:

(כא) אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים:(כב) כי גחלים אתה חתה על ראשו וידוד ישלם לך:

ובגמרא בפרק החליל (סוכה נ"ב, א') דרש הכתוב על יצר הרע שהוא שונא ואויב האדם וקאמר שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך. וביאור זה כי שלמה קרא את היצה"ר שונא כמו שיתבאר בסמוך, ואמר אם רעב שונאך שיצר הרע מסית אותו אל הרע ו האכילהו לחם של תורה ואם צמא הוא השקהו מים. ונראה כי לפי מדרש חכמים נאמר זה על שני יצר הרע שהוזכרו בכל מקום, האחד הוא היצר הרע של עבירה דהיינו זנות והוא בגוף האדם, השני יצר הרע של ע"ז והוא בנפש האדם ושניהם התורה מבטלת אותו. ובפ"ק דקידושין (ל', א') תנא רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע.

(יא) ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס:(יב) וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ:(יג) ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ:

(יג) קץ כל בשר – כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים: כי מלאה הארץ חמס – לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:

אנדרל מוסיא. פירש בערוך (ערך אנדרולימוס) – דבר. אף על גב דהכא לא היה דבר, יש במדרש שהמלאך המות היה הולך במי המבול, ולפיכך ציוה הקדוש ברוך הוא לנח לעשות תיבה להיות נסתר בתיבה, על דרך "לא תצא מן הפתח" (ר' שמות יב, כב):

) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם:

ויברא אלהים את האדם בצלמו – בדפוס העשוי לו שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים שנאמר (תהלים קלט) ותשת עלי כפכה נעשה בחותם כמטבע העשויה ע"י רושם שקורין קוני"ץ וכן הוא אומר (איוב לח) תתהפך כחומר חותם: בצלם אלהים ברא אותו – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא:

(ב) ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא:(ג) וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא: (ד) קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה {גפה} ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה:(ה) וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה {שנה} וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא:(ו) באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה {גבה} וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה:(ז) באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעיא {רביעאה} דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה {ברגלה} רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה {קדמה} וקרנין עשר לה:(ח) משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון {ביניהן} ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו {אתעקרה} מן קדמיה {קדמה} ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן: (ט) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק:(י) נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים {אלפין} ישמשונה ורבו רבון {רבבן} קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו:(יא) חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללא חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא:(יב) ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן:(יג) חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי:(יד) ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל:

ויאמר ידוד אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם:

תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו:

ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו,

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ:

עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל (עליו) שכר כלם: