מקורות
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
הכי גרסינן: ועשאום ימים טובים בהלל והודאה – לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה.
והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
ועל כל צרה שלא תבא עליהם – לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה.
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: שמונה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (הראשון) של עצרת; ובגולה עשרים ואחד: תשעה ימי החג, ושמונה ימי חנוכה, ושני ימים טובים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת. מאי שנא בחג דאמרי' כל יומא, ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא? דחג חלוקין בקרבנותיהן, דפסח אין חלוקין בקרבנותיהן. שבת דחלוקה בקרבנותיה לימא! לא איקרי מועד. ראש חודש דאיקרי מועד לימא! לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין טעון שירה. ראש השנה ויום הכיפורים דאיקרו מועד ואיקדוש בעשיית מלאכה לימא! משום דר' אבהו, דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני? והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר! משום ניסא. פורים דאיכא ניסא לימא! אמר רבי יצחק: לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: והרי יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ הוא, ואמרינן הלל! כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ – הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ – לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתה זו היא הלילא. רבא אמר: בשלמא התם, הללו עבדי ה' – ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' – ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. ולר"נ דאמר: קרייתה זו היא הלילא, התניא: משנכנסו לארץ – לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה! כיון שגלו חזרו להיתירן הראשון.
וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני ידוד אלהיכם ונושעתם מאיביכם
(א) בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה:(ב) ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי:(ג) ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה(ד) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל:(ה) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו:(ו) ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו:(ז) וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו:(ח) וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים:(ט) ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי:(י) ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם:(יא) ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים {הרם} התמיד והשלך מכון מקדשו:(יב) וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה:
(א) ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו:(ב) ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון:(ג) ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו:(ד) וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה:
(ג) ועמד מלך גבור – ביון הוא אלכסנדרוס מוקדן:ועשה כרצונו – בדריוש מלך פרס ויהרגהו ויקבל מלכותו וישתעבדו פרסיים ליונים:(ד) וכעמדו תשבר מלכותו – וכשיתחזק הרבה ויעמוד על חזקתו תשבר מלכותו שימות:
כי נפיק ואתי, כתב אבבא דמחוזא: אנא אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא, ויליפת עצה מן נשיא. כי שקיל ואתי, יתיב אההוא מעיינא, קא אכיל נהמא, הוו בידיה גולדני דמלחא, בהדי דמחוורי להו – נפל בהו ריחא. אמר: ש"מ: האי עינא מגן עדן אתי, איכא דאמרי: שקל מהנהו מיא טרא באפיה. איכא דאמרי: אידלי כוליה, עד דמטא לפתחא דגן עדן, רמא קלא: פתחו לי בבא! אמרו ליה: זה השער לה' וגו'. אמר להון: אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא, הבו לי מידי! יהבו ליה גולגלתא חדא, אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה – לא הוה מתקליה. אמר להון לרבנן: מאי האי? אמרי: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא – דלא קא שבע. אמר להו: ממאי דהכי הוא? שקלי קלילי עפרא וכסייה – לאלתר תקלא, דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה וגו'.
כדנפיק ואתי – כשהיה יוצא מן העיר.כתב אבבא דמחוזא – כתב על שער העיר.אנא אלכסנדרוס הויתי שטיא – הייתי שוטה מבלי לב להבין.עד דאתיתי – לכרך נשיא ולמדוני חכמה.יתיב אההוא מעיינא קאכיל נהמא – כדרך בני אדם שיושבים על המעיין ואוכלין שם לחם וכשרוצים לשתות שותים.הוו בהדיה גילדני – היה עמו דגים מלוחים.בהדי דמחוורי נפל בהו ריחא – בעוד שהיו רוחצים במים כדי להסיר מליחתם נפל בדגים ריח טוב ומעיין מגן עדן היה.א"ד שקל מהנהו מיא טרא באפיה – רחץ פניו ולא עשה יותר.איכא דאמרי – הלך במעיין עד דמטא לגן עדן שמשם היה נובע.רמא קלא – ואמר פתחו [לי] בבא.אמרו ליה [זה] השער לה' – צדיקים יבאו בו.אמר להו אנא מלכא אנא – וחשוב אנא תנו לי דבר אחד מגן עדן הואיל ואינכם רוצים לפתוח לי שער.יהבו ליה גולגלתא – נתנו לו ראש גולגולת.אתייה תקליה לכולהו כספא ודהבא דיליה לא הוה תקילי – היה נותן כל כסף וזהב שלו במאזנים מצד זה והגולגולת מצד זה ואעפ"כ היה מכביד יותר הגולגולת דלא היה מוצא דבר ששוקל כנגדה.אמר להם אלכסנדר מוקדון לרבנן מאי האי – שאיני יכול למצוא משקלו.אמרו לו – גולגלתא של אנוש בשר ודם שלא ישבע לעולם לפיכך משקלה כל כך שכל כסף וזהב היא מושכת אליה.א"ל ממאי דהכי הוא – במאי אבחין אם אמת אתם מדברים.שקלי עפרא – [קח] מעט עפר וכסיה שלא תוכל הגולגולת לראות ואז תשבע ולא יכלה שום דבר לימשך אליה וימצאו משקלה.[לאלתר] תקל – כלומר כאותו דבר ששקל כנגדה.היינו דכתיב שאול ואבדון – נגדו ועיני אדם לא תשבענה.
(א) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב:(ב) ואני כמעט נטוי {נטיו} רגלי כאין שפכה {שפכו} אשרי:(ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה:(ד) כי אין חרצבות למותם ובריא אולם:(ה) בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו:(ו) לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו:(ז) יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב:(ח) ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו:(ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ:(י) לכן ישיב {ישוב} עמו הלם ומי מלא ימצו למו:(יא) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון:(יב) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל:(יג) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי:(יד) ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים:(טו) אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי:(טז) ואחשבה לדעת זאת עמל היא {הוא} בעיני:(יז) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם:(יח) אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות:(יט) איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות:(כ) כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה: (כא) כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן:(כב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך:(כג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני: