והם ארבע מרכבות שבארבע מלכיות כנגד ארבע מחנות דגלים. שבשעה שעשו מעשים לא טובים נפלו אלו ביד אלו גם את זה לעומת זה והאלהים עשה שייראו מלפניו, סוסים אדומים זו מלכות בבל ששפכה כמה דמים בישראל אנת הוא ראשה דדהבא, סוסים שחורים זו מלכות פרס ומדי, תנינה דמיה לדוב שהושחרו פניהם של ישראל בגזרת המן, סוסים לבנים זו מלכות יון שהלבינו פניהם של ישראל בחרופין ובגדופין, סוסים ברודים ואמוצים זו מלכות הרביעית שגזרו גזרות כמה גוונים משונים זו מזו,

אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה: ה' אלהים צבאות עד מתי עשנת בתפלת עמך: האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש: תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו למו: אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה:

(ז) תשימנו מדון – אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון: (ח) השיבנו ונושעה – מבני יון:

אדם שת אנוש:

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה,

ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה':

שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם:

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה:

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ:

להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך

לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש:

לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר כי יד על כס יה והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכן הוא אומר הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל

בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו:

בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים

אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם:

מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב: ואני כמעט נטוי נטיו רגלי כאין שפכה שפכו אשרי: כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה: כי אין חרצבות למותם ובריא אולם: בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו: לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו: יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב: ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו: שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ: לכן ישיב ישוב עמו הלם ומי מלא ימצו למו: ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון: הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל: אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי: ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים: אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי: ואחשבה לדעת זאת עמל היא הוא בעיני: עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם: אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות: איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות: כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה:

בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ: וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה וכו': ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי: ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו וכו': ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן וכו': ואלה תלדות עשו הוא אדום:

תנא משום רבי יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם עינו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד