ויש בני אדם שואלים והיכן רמז מלכות ישמעאל שהיא מלכות רבתא ותקיפא. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל וכוליה, ויותר נראה לומר כי ישמעאל הוא בכלל מלכות פרס והוא בכלל מלכות שניה.

והנה השלים דבריו באבדן כתים כי הם החיה הרביעית שתכרת ביד משיח… וזה דבר מפורסם מדברי רבותינו כי החיה הרביעית שראה דניאל היא רומי אשר הגלתנו והיא אשר תאבד ביד המשיח… ואל תשתומם בזה מפני שהמלכות השלישית היא יון כמו שמפורש שם בדניאל, וכתים הוא מזרע יון שנאמר ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים, כי זה אמת הוא ורז"ל מודים בו כמו שאמרו (מגילה ו:) איטליא של יון זה כרך גדול שברומי, והוא ידוע כי שם הארץ אשר רומי מכללה תקרא בספריהם ובלשונם איטליא…. ורבי אברהם נשתבש בזה והכנים בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו, וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה, וזאת הטענה מחסרון דעת, כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו, כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה, וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסייים המלכות, וישתעבדו בנו, ואחריהם במקומם היונים, ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ, כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל, והנה גלותינו כימי ד' מלכויות, אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ד' אלה לא ימנם הכתוב, ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה….וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס, לא ישמעאלים ולכך בכל מקום שאנו, גם בישמעאל, גם מהודו ועד כוש, בגלות רומי אנחנו עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה, ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח.

ושם הבטיח שיכרית ויכלה המגלים אותנו שנאמר ונתן ה׳ אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך, והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו.

ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת זו מלכות אדום שהיא כעגלה דשה… ותור אלו בני ישמעאל תור לשון ארמית שור תור. אי לארץ כשיצמד שור זכר עם הנקבה, יפתחו וישדדו את כל העמקים.

ויפוצו אויביך – המכונסין. וינסו משנאיך – אלו הרודפים.

ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם

ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם

איש צר ואויב המן הרע הזה.

בי נשבעתי נאום ה׳ כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער א ו י ב י ו

ויוגד לרבקה את דברי עשיו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשיו אחיך מתנחם לך להורגך, ועתה שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה.

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו.

וירא עשיו כי ברך יצחק את יעקב ושילח אותו פדנה ארם לקחת לו משם אשה בברכו אותו ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען… וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה.

והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו, אימה זו מלכות רביעית, דכתיב [דניאל ז, ז] בה דחילה ואימתני ותקיפא. חשכה זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה. גדלה זו מלכות מדי ופרס, שגדלה למכר את ישראל בחנם. נפלת זו מלכות בבל, שבידם נפלה עטרת ישראל. עליו אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר [תהלים קלב, יח] אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו.

הלכה היא. בידוע שעשו שונא ליעקב.

זכור ה׳ את לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה.

זכור ה׳ את לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. והרי בבל אף היא החריבה אותו אלא על שלא קעקעה אותו אבל אדום מה כתיב בה (תהלים קלז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה עד עכשיו היסוד בה, לפיכך לא נכתב ברזל במשכן ובמקדש שמשולין בו אדום.

ורדו בכם שנאיכם – שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי, שנאמר (שופטים ו ג – ד) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ, אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם, הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו'

שיר מזמור לאסף. אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו. אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים.

ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים